|
אני כותב כשבא לי. לפעמים זה יוצא טוב, ולפעמים
נשרף, ולפעמים סתם יוצא ככה פרווה, אבל אני תמיד שבע
בסוף.
בתאבון!
אם הייתי דמות קולנועית חסרת עכבות, הייתי ניגש אליה באותו
הרגע, לוחש לה באוזן משפט שישבה את לבה, והיינו יוצאים ביחד אל
עבר השקיעה, או משהו כזה. אם עוד לא שמתם לב, אני לא.
|
הייתי לפני שנה ברומא. אנשים בחו"ל הרבה יותר חברותיים מאנשים
בארץ, ואין פה אמירה על ארץ המוצא או ארץ היעד של טיולי, אלא
על אפקט החו"ל.
|
תחשבו על שביל.
כשאתה למעלה, על פסגת ההר, מתנשף ומביט בלי דאגה בהמשך השביל
שמתפתל בירוק, יש לך זמן להתבונן מסביב...
|
|
|
חטפתי סרטן בגיל
12, אבל ההורים
שלי היו כאלה
קמצנים ולא
הסכימו לשלם את
הכופר אז הייתי
צריך לשלוח להם
את הצבתות בדואר
שיבינו שאני
רציני. |
|
