|
היוגורט שבמקרר שממש התחשק לי לאכול כבר פג תוקף. הוא לא לבד,
הוא מצטרף לשרשרת של נסיבות שמביאות אותי למעוד שוב אל בין
זרועותיך. אם לא אוכל, אני אומרת לעצמי, אז לפחות הנאות אחרות.
הלובן של המקרר מנכר והבטן משמיעה קולות שלא ניתן לערער על
קיומם. "שקט מיקה"...
|
השעון וכוסית המשקה הריקה מונחים על הארונית ליד המיטה שלך.
אתה הולך לישון באלכסון על המיטה היותר מדי גדולה שלך. לקחת
כדור בגלל כאב הראש שחטפת בגלל הכדור שלקחת בגלל... אתה אפילו
לא יודע בגלל איזה מהם. אתה מגיע לרופאה פעם בכמה חודשים...
|
שכבה בחושך, בחדר אפלולי, מחכה לזה שיבוא עם שיקוי החיים. היא
החליטה וכך יהיה, היא בת-אלמוות תהיה.
|
רבות הפעמים שכבר חלפו להם ליד האוזניים מילותיה.אבל לשמוע כבר
היה יותר מדי לבקש. אפילו דמעותיה כבר היו לכלום. עוד קצת שקוף
לדמות החצי שקופה.
אז הם לא שמעו על חלומה. חלום אחד ויחיד. ולא, לא היה הוא
להיראות, לא רצתה היא להפוך לאטומה.
|
וגם מבלי כנפיים וגם ללא הילה הוא ראה את המלאך שבה. את הטוהר
והשקט הפנימי שקיים רק אצל מלאכים. מלאך לבן שכזה כמו שעוצמים
עיניים ומדמיינים. הוא ראה בה יותר ממלאך, הוא חשב שהיא מלאך
שומר.
|
תמיד יכולה להגיד אני כי אני אפתית למצב, כי לא כואב לי. אני
בסדר גמור. בכיתי מהשיר המרגש, המנגינה שחדרה ללבי המתבייש.
דמעות מזילה אני על הסיפור העצוב ששמעתי אתמול. הרעד בגוף הוא
רק בגלל הקור.
|
הן דקיקות ושבריריות, כאילו כל רגע ישברו
ואתה מפחד לגעת
בהן, שמא תשבור אותן או תכאיב
פן תהרוס את הדרך הארוכה שעשו.
|
אותיות ברורות אני כותבת
באוויר עם אצבע
מאשימה
|
ממלכה של קרח מלאה בניצבים וריקה מתשוקה ורגש
הדחפים נדחקו לטובת מהלכים מחושבים ומחשבות מהלכות.
שליטה יחידה שמזמן כבר לא ידעה
אהבה.
|
למרות שכבר מלאתי
בשבילך עוד אוכל להכיל
|
אז רק חיבוק אחרון לפני שתלך. ותשאיר דוגמית מהבושם שיהיה לי
למזכרת. ואולי גם תמונה עדכנית עם הקול שלך. הקול שלך. כמה טוב
להיזכר בו.
|
בצעדים מהירים וקצובים היא הולכת. אני רוצה להגיד לה "תאטי
קצת, את מפסידה את הכל". יש עוד דברים לראות בדרך, יש עוד
מילים להגיד, יש לנו את כל הלילה לעבור. אבל אני שותקת, וגם
היא.
|
ילדה שחוקה מסביב לפנים חדשות,
טראומה שהפכה לאישיות חדשה.
בצעדים נחושים מתקדמת לכיוון הצוק
|
קשה לשכוח לנשום כשרצים. גם אם לא חושבים על זה, בשלב מסוים
הגוף דורש את זה. אז עושים.
אני שולטת בקצב, אני שולטת בנשימה, אני שולטת ברגליים, אני
שולטת במוזיקה. אני בשליטה.
|
האצבעות מונחות על המקלדת. אור מועט בחדר, מוזיקה טובה ורעש
הקלידים. הידיים רפויות, מחפשות לאן לזוז, אבל המוח לא מפסיק
לחשוב. מה היא האות הבאה, לאן הולכים עכשיו, איך בעצם אומרים
הכל.
|
ואם הוא שחר, וגם אני שחר, וזה די מבלבל. והוא היה קודם אז הוא
נשאר שחר. ואני? אני הפכתי להיות שחר הבת. ומאז, בקרב יודעי
דבר אני שחר הבת.
|
עומדת מול המראה הצרה בחדר, מורידה שיכבה אחר שיכבה. וכל שיכבה
נושאת עימה זכרונות והיסטוריה. כל פריט נקשר לבן אדם שאהבתי,
לתקופה שעברתי, למי שהייתי. ואחרי שכמעט כל השכבות ירדו אני
נשארת כמעט ערומה מול המראה הצרה.
|
|
|
טוב, אז לא...
אחת משלימה עם
העובדה
שהסלוגנים שלה
כבר לא יפורסמו. |
|
