|
שלום לכולם, אנשים מוכשרים.
הגעתי לכאן ע"י המלצה חמה של איש יקר שפגשתי,
כשעבדתי במוזאון עין-יעל, כאשר נתתי לו לקרוא את
הסיפור הראשון שלי "ילדה עם כנפיים" שאתם מוזמנים
לקרוא.
מאז התפתחתי קצת, כתבתי עוד כמה דברים.
אני מחפשת אותו, את האיש הזה שהמליץ לי על הבמה.
אבל אני אפילו לא זוכרת איך קוראים לו.
אולי, אם תכנס לפה מתישהו, לדפיוצר שלי ותדע שזאת
אני.
אשמח לתגובה ממך.
שחר עין-יעל.
הנסיכה הייתה לבד בטירה. היא לא יכלה לצאת החוצה, לטייל,
לרקוד, לאסוף תותי שדה או פירות, הדבר היחיד שיכלה לעשות היה
לכתוב סיפורים,
למגירה.
|
ואז כשקמתי ראיתי אותך
ברקע שחור ולבן
והרעשים מחרידים
|
ואז כשהגיע הבוקר נגמר היום
כולם דיברו בשקט בלי לחשוב
כולם מתים כולן מתות
כולם מכוערים
כולן מזויפות
|
נותרתי לבד, משוטטת.
אומרת שלום בלי כוונה
או ההיפך
אומרת שלום בפעם האחרונה
|
שאנחנו כל הזמן אומרים
שזה הדבר שבשבילו אנחנו החיים
|
מדוע החברה, או במקרה שלנו - המשפחה, מציינים טקס זה כאירוע כל
כך חשוב? ולא מצמצמים אותו לעוגת ברבי אצל סבתא וסבא במרפסת?
יש לכך הרבה סיבות.
|
כל אחד ויומו האחרון שלו, לא?
וכן, הגיע יומו האחרון שלי.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
חשדתי, ובצדק,
שנפשי התערערה
כשראיתי בשדה
ירוק- חרגול
חולב פרה
ועוד מראה אחד
יש, הגורם לי
בהלה:
חרגול המשוכנע
כי אחותי היא
חרגולה |
|
