|
נולדה במוצאי יום העצמאות, אפריל 1990.
בת רביעית ואחרונה-ומשתדלת להיות גם חביבה[:
משתדלת תמיד להיות אופטימית ולראות את הטוב בכל
דבר...[עד כמה שאפשר...]
מוצאת בכתיבה דרך לצאת קצת מהעולם המטורף שבחוץ.
מנסה לכתוב ככה שגם אחרים יוכלו להבין את הסערות
שתוקפות אותה לפעמים, ומבטיחה להמשיך לנסות(: .
מקווה שתמצאו את עצמכם פה..
ויודעת שכל דבר שתגיבו יכול לעזור לה, ולעשות לה יום
טוב יותר=]
[ותודה מראש:P]
נאחזות זו בזו.
תחילה בבלבול.
אחר כך בידיעה. צורך. תקווה
יאוש.
|
אך לפני שעוד הספיקה להוציא מילה -
אחד מאותם משפטים רגילים נזרק לאוויר.
וכמו במן קסם - דממה מחרישה עטפה את השולחן,
דממה חונקת.
|
הם לא רואים
את הניצוץ שעזב את עיניה
|
ולמרות הכאב שכרוך בסוף ההוא,
אני ממשיכה להאמין,
שאולי...
|
לילה, לילה, היא בוכה
לבד מתחת לשמיכה
אבל בשקט, בלי שום קול
כי הכאב כל כך גדול.
|
ואני מחייכת, אך מבטי מפנה
הלנצח תישארי הילדה הקטנה?
|
הלוואי והיית פה בשביל לקרוא את מה שאני כותבת...
הלוואי והיית יודע כמה בכיתי בגללך ....
ולפעמים עדיין בוכה
|
איך נתת לזה לקרות? אני אמרתי לך שהעבודה הזאת תשתלט ותיקח לך
את החיים. כבר שבועות שאני מתמודדת עם כל העול של הבית לבד
ואתה לא פה כדי לעזור לי.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
פתחתי רדיו במה
שמעתי שם את
התוכנית: יש עם
מי לאשר עם זה
שמאשר את
הסלוגנים, התקשר
גדעון רייכר
והתחיל לצעוק
ולעשות בלאגנים
על זה שהמאשר לא
מאשר לא
סלוגנים, בסוף
המאשר הוריד
אותו מהקו ושם
שירים שקטים של
הדודאים, לא כי
הוא התבאס פשוט
כי היה פיגוע.
ק. מרכוס מאזין
מכור ולא
מסלוגן. |
|
