|
אני כותב, משמע אני צריך פרוזק
פתאום היא שוברת שתיקה, "מה עובר עליך?"
"מאיפה להתחיל", אני עונה באירוניה מבויישת.
- איפה היית?
- בבריטניה וקצת בהולנד ואיטליה.
- התכוונתי בשבע שנים האחרונות...
שוב אני שותק, הפעם אני כבר משפיל מבט.
מה אני יכול להגיד? שנבהלתי? שאהבתי אותה כל כך שלא י
|
עוד רגע הוא יגיע
חייל עייף על ספסל נרדם
ועוד רגע הוא יופיע
ומהיאוש אותה יגאל
|
בצעדים מדודים,
בנגיעות קטנות,
שוקעים בצללים,
כאן לא מקומנו.
|
מהצללים יוצא
אל עולם לא מוכר
החומה שעוטפת תשבר לבסוף
|
וכשתבואי, יפה ושותקת
ותסלקי את השדים
שרודפים ללא סוף
|
השטן תמיד מחכה
יש לו סבלנות
|
They say I'll go the hell
I just want to go home
|
מתוך ייסורים זעקתי
אל תהומות נפשי
בזיעה קרה התכסתי
ככסות נפשי בדרכי
דרך אין מטרה
|
אני לא צועד עוד במקום
כבר לא מתמרד מול המסגרת
נאטם לאטימות, משתין על המקובל
לא עושה יותר מה שאומרים לי
ממציא את חיי מחדש
|
ליבה הפועם באש
שואב אותי אליה שוב
|
מילים שאת פישרן לא אדע
מהדהדות בראשי יומם ולילה
|
גדודי השוטים, במצעד האיוולת
יצעדו לכיכר המשפט ובידם מאכלת
בשורותיהם הסדורות על פי התהום
בבגד השרד המבהיק מלובן ותכלת
|
והארץ תשקוט ארבעים שנה
רק ליבי לא ישקוט
|
השעון יקרא עוד רגע ואני עוד חושב
איך אפשר בביחד להיות כל כך לבד
|
שיר אהבה שברירי למגע
אושר וכאב מתחברים
רגש אחד מפעם ושובר
|
הבדידות לא מגיעה מיד, היא לוקחת את הזמן, פתאום אתה מתחיל
להזכר בדברים הקטנים ומתגעגע...
|
|
|
שש... אני
מיחמצנת שיערות
ערווה |
|
