|
"אחרי כתיבה מרובה וטובה כשאני שוקע, אני מרגיש תחושת התנתקות.
אני נעמד מול המראה. מנסה להבין מי זה מולי עם העיניים האדומות
שלו. לא מגולח. מה זה "אני" ? אני יוצא מהכתיבה וחוזר אליה.
|
אדון לוסטיג, משהבין ששמו הולך לפניו, החיש את צעדיו וחזר
להיות אותו אדון לוסטיג.
|
סליחה, אולי זה המקום לספר שמר פישר (מיקי)הוא בן 91, שהשנה
היא 2066 ושהוא נכנס כעת בשערי "המכון לחקר המוח האנושי" (אגב,
יש שסוברים שהרוב כבר מאחורינו ולא נותר הרבה מה לחקור...)
|
עם בלי ארץ בא לארץ בלי העם - זבת חלב ודבש בנהרות.
זה החמיץ וזה דבק - תודות ליהושע ולמיסוד הזנות.
|
אני חצי מהאבא וחצי מאמא,
ורבע מהסבא.
ואחד חלקי מאתיים חמישים ושש קוזאק.
|
היא התפשטה - אבל לא אצלי בחדר.
השולחן לבש את חולצתה והכסא את המכנס
ומדף הספרים העליון את התחתון - לכבוד אחר.
|
מישהו אמר פעם שהמציאות היא בשביל אנשים
שלא מסוגלים להתמודד עם סמים...
|
חייגתי את המספר שלך, בלי הסיפרה האחרונה.
|
המצלמה נעה על פני כ15- נוסעים. כולם נראים מכונסים בעצמם.
המצלמה נעצרת על מני, בן 27, לובש מעיל, מגולח, נראה מסודר.
אור השמש השוקעת על פניו. בשולחן עמו יושבים אב ואם בני 40
ושני ילדיהם הקטנים, בני 5. הילדים מציירים בחוברות צביעה.
המצלמה תופסת את מני ישן.
|
|
|
