|
תחושת מסכנות ואומללות ליטפה אותו והוא הצטפד במן חוסר אונים
ילדותי והשעין את ראשו בין ידיו. בלבו הרגיש מועקה דוקרנית
שמשתלטת ומפלסת לה דרך כלפי מעלה. שם מתנקזת בארובות עניו
שהאדימו מלחץ ונשטפו בלחלוחית שהשוותה לו ארשת מתחננת.
'דייייייייי' זעק לבו בלי קול.
|
הן היו יושבות במשרדו סמוקות ויפות ושוטחות מתוך פחד, את כל
חטאיהן. הן היו רואות בו מושיע. ברגעים אלה היה מתמוגג מנחת.
"לא היו לך נקיפות מצפון כשהוא נגע בך?" היה שואל בתקווה
שהנערה תספר לו מה בדיוק הרגישה. "את יודעת, מה שנאמר פה בחדר
נשאר פה ואך ורק פה. אי
|
|
|
אני מפחד שהאיש
שלמעלה יתעטש
עליי.
פראנואיד |
|
