|
ואז באחד הימים החלטתי לספר לה שאני מאותם האנשים
שמחוברים לאישיות שלהם. שיש לי המון עולמות בפנים
והמחשבות שלי מטיילות בהם. סיפרתי לה שאני שניים.
שלושה. אפילו ארבעה. שכל אחד ואחד ממני הוא שונה
מהשני ולכל אחד יש את העולמות הפנימיים שלו מה שהופך
את הכל אפילו ליותר מסובך. הסברתי לה שגם אצלי זה
יוצר המון בלבול וכשאני חושב, מרגיש או אוהב וכל
החרא הזה אין לי מושג איזה עולם מתפקד באותו הרגע.
כדי למנוע אי הבנות אני מנסה לאמץ לתוכי רק עולם אחד
ולהפטר מהיתר אך אינני מצליח. אוהב ושונא את כל
העולמות שלי. הם והיא - אני.
לאורך כל השדרה לא עברה ולו נפש חיה אחת. השדרה היתה מתה מאדם,
אך לבי חי.
|
כשהמקום במחברת נגמר ואין לי כבר איפה לכתוב אני מתחיל לכתוב
על הקירות.
|
|
|
נאד מסריח מתנדף
ואתה שוכח את
הריח.
למה את ריח
הבושם שלך אני
לא מצליח לשכוח? |
|
