[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








וייט נייטס
נסיכת הלילה, מלכת הדם

ICQ 300317296 300317296
אל היוצרים המוערכים על ידי שפתיים מדממות
הדבר היחיד שהמקום הזה דורש זה להגיד.. אני רק
בתחילת דרכי, צועדת בחולות של דפים, עוברת מכשולי
עמודים וזקוקה לעט כמו מים.

עיניים עמוקות כמו הים האפל, מביטות אי שם למרחק,
בוחנות אתכם, שפתיים מדממות בחוזקה כמו נהר שרק פרץ
מלב האדמה,השיער זורם למורדות רגליי וגופי שעומד מול
חלוני ומביטה- בכם.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
אהבה נכזבת
לפתע צילצל הטלפון.ניגשתי אליו בחוסר חשק מוחלט."הלו?",לא
נשמעה תשובה."הלו?" שוב שקט מפחיד.ניתקתי את השיחה וצמרמורת
עברה בגבי.

הכניסה למושב הייתה שקטה, כמו הנסיעה שלנו. נזכרתי בריצות שלנו
בחוף הים, על ההליכות הארוכות בשדרה, על האנשים שהכרנו בזכות
חיוכו המתוק.

זוגיות
התעוררתי בבית החולים, כאב חד תקף אותי בזרועי כאשר מחט חדה
נכנסה בי מעבירה לי נוזלים. ראשי הלם כמו תופים, ומחשבה אחת
עברה בראשי- איפה אדם. "אחות!", צעקתי.

הבטתי לשמיים,שהתכסו במעין מסך עשן כבד, לרגע היה נדמה כי זהו
סוף העולם. המבט שלי היה קפוא, אבל חום מוזר הציף אותי. לפתע
צצו מתוך האפור של השמיים ניצוצות אור, תקווה.

מכתב
"מירב, בואי אליי". באת אליי למחרת, מחבקת ונצמדת. הרחקתי
אותך, פוחדת ללכת רחוק. "מה קרה?" נראית מופתעת. "איך את אוהבת
אותי?", הלם קל.

ואבא שלי שבאותו הזמן חזר הביתה והיה עייף מעבודתו (תאמינו לי
שהוא הסתיר את העבודה שלו), ראה בנו, בי ובחברי כמטרד מאוד
רציני והתחיל לצעוק עליי ולבעוט ברגלי כאילו אני חפץ דומם.

חלום
רצנו מעלה מעלה מחפשות מסתור, הזהרנו את כולם. ילדים רצו
לידינו אחוזי טירוף ופחד, המורים רצו לאזור נידח יותר, בטח
יותר בטחוני, שיפקירו אותנו כמו חיילים פצועים בשטח. "אני לא
רוצה למות!" צעקתי באוזניי סיגל.

אירוטיקה
רגליה כשלו מעט, הרעידות שעברו בה יחד עם ההתרגשות גרמו לה
לדמיין, לחייך, מבטה צד אחר אדונה, חיפשה בו נחמה, ישועה.

אירוטיקה
אני מרגישה איך רגליי מתרוממות אל כתפיו, גופי כמו עץ אלון
שנטוע עמוק באדמה, במזרון, מתנערת משארית החלומות, מתעטפת
ברכות שפתיו.

אהבה
פניתי לכיוון "איגל איי" העיירה והאגדה. מקום יפה ללא ספק.
תושבים מרתקים וידידותיים. המסחר שם טוב יחסית למצב והכוונה
לבזיזות הבלתי פוסקות של סאם וחבורתו. חבורה מפוקפקת של רוכבים
שמעשיהם הגיעו לתוצאות הרס בלתי הפיכות.

אירוטיקה
על אותו בר, מתיישבים שני אנשים, שני זרים גמורים, ורק מבט אחד
מפנה אותם להתחלה. המבט שלו, מול שלה. זה מבט חודר, כואב, כזה
שלא מתפשר, טוהר השליטה בעיניו.

אירוטיקה
"אתה נהנה להסתכל עלי?", שואלת האישה בטון תקיף, הוא, מתמלא
באודם לחייו ושפתיו, גופו בוער מבושה. "קום!" ציוותה, הוא
התרומם בכבדות מעל המכונה,


לרשימת יצירות השירה החדשות
סיפורשת
כשהתבגרתי והייתי לנערה
הכול כבר השתנה
אין כבר חיבוק או מילה טובה

אי שבו כולנו חיים
בשלום ובנחת
בלי מלחמות

הרהור
איך תבחר את פחדייך, חברייך ואויביך?
לא תבחר, תפחד ותתקרב

הייתי פעם מסכה של

אנשים,

אהבה
שני מסמרים, אחד מעלה
חלודת זכרונות
אלמותיות של שנים מופנמות

ביקורת
בנינו ארמון,
מוקף גדרות של פרחים,

ביקורת
כולנו בובות, על חוט
באיזה מופע מטורף
שמישהו יצר, כולנו
כן כולנו, אותו הדבר

ייסורים
זועקת, צועקת בוכה
תן לי ללכת ממך!

אהבה
בחומך מוצאת מחסה
מפני קור אויביי
נשיקתך היא כמו רעם

אלוהים
יושבת בחדר כותבת לך
הכול יכול,היושב למעלה
כאן בכדור הארץ הכול חרא

בדידות
פשוט דממה,קרה כקרח
הלב החם קפא על מקומו
נעצר,וקר כמו אגם קפוא
יותר בלי תחושות.

לא למדתי חופש מהו, בין החיים
למדתי רק סורגים וצירים.
מבטים קרים של שנאה ויגון
בין קירות לבנים של אנשים מתים

יחסים
אתה מושיט את לשונך, זו החלקלקה
נוגע ונעלם ככה עם השעה

אתה מתקרב, בצורה בוטחת
ואני את רגליי לוקחת, בורחת
תתרחק! כמה שיותר

כמיהה
זנבך מצליף בי בעורמה, בחוזקה
ואני מתרוממת מעל פני האדמה

הוא נתן לי מדרגות
שרק אני יכולה לעלות
אנשים בלי פנים, שרק עוברים
לא נשארים.

עצב
מלאך שלי, שומר עליי
אוהב אותי כול כך,
תחזור אליי אציל שלי
יקר

כמיהה
כמיהה.
מילת גנאי לי אלייך

הכבדות של נפשי
לא שולטת בעצמה
יש לה רצון משלה

הציפייה עולה בי וגועשת,
כמו הר געש העומד, לפרוץ,
את סכר הזמן,

כלואה בבועה של זכוכית
שלא נשברת לעולם,
אוחזת בטיפת האהבה היחידה
שנותרה

היא רוצה אותך
נוגעת,פוגעת
צועקת,נאנחת
ובך פוגעת
שוברת,שורפת
הורסת
ובכול זאת היא שלך

אהבה
מביטה בך ישן
הלב שלי רוצה בך
ישן שנת ישרים בעולם של חטאים

בדידות
נאחזת בעוד עמוד של מים
נאחזת ומחליקה
שוב לאותה לתהום של חוסר
אהבה.

פוחדת ממבט חודר
של אותו בחור,גבר מסכן
מבט שחודר לתוכי, כמו
סכין חדה
וחותך אותי
שורף אותי


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
זכרונות
גשם, מטר דק עוטף אותי. יושבת בחוץ ונשטפת מזעם החטאים. תאוות
בשרים. הגיע תורי להיות לבד, לבהות בגשם שנשטף ברחובות, בריחות
של אחרי ולהנות ממתיקות הגעגועים on memory lane. צעדתי בשדרה,
כל ספסל שעברתי נחרט ע"י זכרון. בין אם זה ישיבה עליו ושיחה על
חתונה שלעולם

זוגיות
היו רגעים ששנאתי אותך, הדם היה מבעבע בתוכי, מבט ושיניים
חשופות נוטפות דם רצו להינעץ בך בכעס על הרעיון שתשלוט בי,
תגיד לי מה ללבוש, איך להתנהג ליד אנשים. אתה לא אלוהים. היו
רגעים שהייתי שרועה לידך, נתונה למגעך וכל כך רציתי אותך, הלב
היה דופק וההתרגשות

ביקורתי
אותו שד אדום וכועס, שלך
אומר- "אל תשבר- לא לבכות!"
די!, אני רוצה
לראות אותך נשבר, לא נקבה
ולא בלגן




אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
אם הייתי מאמינה
באלוהים, בטח
הייתי שונאת
אותו


תרומה לבמה





יוצר מס' 13539. בבמה מאז 20/6/02 22:22

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לשפתיים מדממות
© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה