|
"חיי את החיים בשעמום
מרגע מעניין לרגע מעניין פחות
מחכה לרגע העילאי
חושש מהרגע העילאי
מקבל את ההמתנה"
תחביב: כתיבת סיפורים קצרים ושירים עוד יותר קצרים.
העדפות גסטרונומיות: פיצה צ'יפס ומה שביניהם.
מודל לחיקוי: אתגר קרת, הסופר הכי אהוב עלי וכמו כן
הסופר שהכי הושפעתי ממנו. לאחרונה גם הרלן קובן
מהווה השפעה.
"הכל עניין של פרספקטיבה
ומזוית מסוימת גם החיים נראים טובים"
D &
חבריו ניסו לעזור לו אבל הוא לא רצה בעזרתם. בשביל מה הוא
צריך להתאמץ?
|
אין כמו רחמים עצמיים. אנשים אולי לא מעריכים אותם נכונה,
חושבים עליהם במובן שלילי.
"אל תרחם על עצמך...", "רחמים עצמיים לא יביאו אותך לשום
מקום".
אבל מה אנשים יודעים?
אנשים אומרים הרבה דברים כדי לנסות לגרום לעצמם להרגיש יותר
טוב. להרגיש שיש תקווה.
אבל
|
כל יום אני אקום בידיעה שאני הולך להיות איתה, החברה שלי,
הנערה הכי מקסימה מהממת וחמודה בעולם וכל לילה אני אלך לישון
בתקווה לחלום עליה ובידיעה שאני כבר לא צריך.
|
היינו ידידים הכי טובים במשך כל היסודי. היא רצתה להיות זמרת
ואני רציתי להיות הגיטריסט שלה. תכננו, חלמנו, חשבנו על שם
ללהקה.
|
אני רוצה כמה דברים
כדי להתקיים בעולם
|
נסחף אל השתיקה
מרגיש את הבדידות
|
פעם הייתי תמים
היום אני קצת פחות
|
שפתיים רועדות
רגליים משקשקות
בטן נרגשת
חוסר אונים נפלא.
ראיתי אותך...
|
היא רצתה להתנשק
אני רציתי רק חיבוק
היא רצתה קצת 'לשחק'
אני הייתי כבר שחוק.
|
If only you could see my inner face
|
|
|
כסף לא גודל על
העצים
חצי תימני ממשיך
במסרים דידקטים
לילדי האומה |
|
