|
ציפור שיר רועדת, בקינה גוזלים
|
שריריי קופצים
לשרת את שלדי,
מוחי מעלה נשכחות
|
עלווה מבריקה
מקדמת את מבטי השלוח
|
לא כניעת קיץ
קולטת בתום מעושה
|
הם יודעים:
הוא הצטרף אליהם
|
אם אזכה -
ובקיץ אחביא את חיי
אתעורר כשהסתיו מאחור
החורף הקר יקבל את פניי
והסער יקרא לי בו דרור
|
פסי שחור ענפים
פוצעים נוף ערפילי
|
נתקל
בחשרת עננים,
נחסם
בזיקי נהרה
|
|
|
בלה, בלה, בלה,
בלה.
בלה הברווזונת
מרמזת לפינוקיו
שהוא מגזים
בתיאורי המין
הפרועים שלו. |
|
