|
במבט ראשון, כמו תמיד, מה שמותיר את הרושם הראשוני הוא המראה,
שפת הגוף, אופן הדיבור. היה בה יופי, בזה אין ספק. היה זה יופי
'עממי', כמעט לומר כפרי, כזה שמושג כמעט ללא מאמץ, ומאמץ גם
ככה לא ישנה הרבה.
|
ברגעים הבודדים של שפיות
הנוף שנשקף אלי
הוא נופו של מדבר לעת ערב
|
המתנת לי על מפתן ביתי בערב חורפי במיוחד
שערך רטוב היה וסתור
בגדיך מרוטים
פנייך מלוכלכות קמעה
זכוכיות משקפיך סדוקות
הליכתך צולעת
|
ראית אותי אתמול ברחוב
למה לא עצרת?
למה לא אמרת שלום?
|
המרחק בינך כסך כל שהיה, לבינך כיחידה במינה
המרחק בינך כפריצה החוצה, לבינך כמציאת מקומי
|
זוכרת איך דיברנו
על הסיכוי שאפגוש עוד מישהי כמוך
איך זה נראה לא הגיוני, כמעט בלתי אפשרי
|
לפעמים נדמה לי
שמראה חד כיוונית חוצצת ביני לבין העולם
|
על סף התהום
מרגיש כמו נופל
|
האם ראיתם את קבצן הנדבות בפינת הרחוב,
כן, זה אשר אתם תמיד מסיטים את ראשכם מכיוונו,
רוצים לדמות כאילו לא הבחנתם, לא ממש אכפת אם יחשבו שהתעלמתם.
|
אמרת -
לא היה זה נחמד, אם לא היינו נשלטים על ידי תחושת הרעב,
על ידי הצורך הפנימי שמתעורר בנו כל פעם מחדש,
ומכריח אותנו לאכול, לפעמים אף את שאינו טעים,
העיקר לאכול?
ואיך אפשר לשמור כך על גזרה?
|
תחושה של שתי דקות לפני הגשת מבחן חשוב,
תחושה שכבר אמרתי את כל מה שהיה לי להגיד
ועדיין לא אמרתי דבר,
תחושה שדברים עומדים להסתיים
ואין עוד זמן למשלים, לסיפורים, לשירים שרק רומזים,
ומצד שני - היש דרך אחרת?
|
ונדמה שבעולם המתפרק מערכיו, עקרונותיו, ויותר מכל, מהוודאויות
שלו, רק האהבה לבדה נותרה מול כל מה שמתפרק מסביב.
אהבתו של ילד לאמו, אהבת גבר לאישה, אדם לחברו, אהבת מאמין
לאלוהיו, פטריוט למדינתו, אהבת חייל לחברו לנשק, אהבתה של
בחורה מופלאה אחת לחתולים.
|
אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
|
|
כשאתם אומרים
"שלח לחמך" למה
אתם מתכוונים?
לשלוח את הלחם
שלנו או לשלוח
לחמנו, אבא של
הכלה? כי זה ממש
לא בסדר, את
מטעים פה ציבור
שלם של אנשים!
שטולבך
בדיסלקציה. |
|
