[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









 Shimi

יודעים, חשבתי על משהו:

אפשר להגיש איזשהו סיפור ילדותי וגרוע לבמה... הם
יאשרו אותו ואז לערוך אותו בדפיוצר לכל תועבה שרק
רוצים!


{אגב, אני עדיין תקוע בשלב הזה של סיפורים ילדותיים
וגרועים}   (:




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
אינטרוספקטיבי
הדבר הראשון שהרגיש היה פחד.
הוא לא זכר דבר מלפני כן.
למרות שהמוות עוד היה רחוק, הוא גם היה בלתי נמנע. הדבר היה
הגיוני כמובן, זהו רגש אנושי ומובן בהחלט.

מסעות
אלי לא יכול היה לחכות לרגע שבו יחזה במו עיניו במים
האינסופיים. הוא היה משוכנע שאין זו סתם אגדה, הרי הנהר הגדול
והגשם חייבים להגיע מאיפה שהוא, ולא מנדיבותו הרבה של מום. הוא
עבר במהירות בין הבתים, רק כדי לצאת מידי חובה. "במילא כל בית
נראה אותו הדבר כאן", חש

הוא היה בחור גבוה ורזה, שחיף כזה. לאוניברסיטה תמיד לבש ג'ינס
משופשף עם חולצה מכופתרת, מלווה בשלייקס אדומים לאירועים
חגיגיים. הוא הרכיב משקפיים שחורים דקיקים, כאלה שבקושי רואים,
אבל עדיין רואים. הוא כולה היה בן 20 ומשהו, סטודנט בלי גרוש
על הנשמה

הומור
מה קורה לשאהיד אחרי שהוא מת?
כמובן שהוא קודם כל מתפוצץ לאלפי חתיכות יחד עם כמה שיותר
עוברי אורח תמימים שנקרה מזלם להיות חלק משמחתו הבלתי מתוארת
של אותו שאהיד על כך שסלל לעצמו דרך בטוחה לגן עדן. אבל מה אחר
כך?

למרות שמילא את ריאותיו באוויר הנמל המעופש עם חיוך, הוא מעולם
לא אהב אותו יותר מדי, אולי בגלל שחי רוב חייו ליד מספנות ועשן
רכבות המשא. עדיין, תהיה זו המזכרת האחרונה שלו מאנגליה, ועד
כמה שנמנע מלהודות בכך, הוא לא ממש רצה לעזוב.

ארצישראל
מאז שאני זוכר את עצמי, עוזי היה על הטרקטור. ושתבינו, אני כבר
הרבה זמן כאן בקיבוץ, כמעט כל החיים שלי. עוזי היה כאן עוד
מלפני שנולדתי. אימא סיפרה לי פעם שהוא נלחם כאן כדי להגן על
הקיבוץ, ובכלל את ההכשרה שלו הוא קיבל באצ"ל, ושהוא גיבור. אבל
בשבילי הוא סתם עו

זכרונות
ליקקתי אותה. היום היה יום חם. היא הייתה קרירה ומרעננת. שני
כדורי הגלידה שנחו על הגביע נאבקו באוויר החם, עשו כמיטב
יכולתם לשמור על צורתם המוצקה. הכדור הראשון היה אננס, חמצמץ
וממכר. נזכרתי בפעם הראשונה שטעמתי גלידה. הייתי אולי בן חמש
או שש.

בלשי/מתח/ריגול
האסירים נעמדו לשמע פקודת "דום" מפי רב הסוהרים. היה זה בוקר
קריר, מעט קרני שמש חדרו מבעד למעטה הסמיך של העננים שאחרי
הסערה. המפקד נערך בחצר הכלא, אזור מטופח יחסית לשאר חלקי
הכלא.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
אינטרוספקטיבי
כפתורי החולצה לא נפתחו. ידיי רעדו, אחוזות תזזית לא נשלטת,
טיפת זיעה מזדחלת לאיטה במורד גווי. שמטתי את ראשי במבוכה,
נותנת לשערי הארוך לגלוש על פניי, לחצוץ במחיצת... מה המילה?
לא חשוב... את עיניי ממבט נסתר.


לרשימת יצירות המחזה החדשות
שני עמים, מלחמה אחת
דעות מנוגדות, גורל זהה




אם היה לי מושג
מה אני עושה, זה
לא היה כיף
יותר...

- שפן קטן
והמנטרה המרכזית
שלו


תרומה לבמה





יוצר מס' 18603. בבמה מאז 27/2/03 16:28

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לסבסטיאן בלנצוק
© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה