|
שון פטרברגי (שם בדוי), נולד בשנת 1985 בישראל. כותב
סיפורים קצרים מגיל צעיר. תלמיד תיכון מצטיין ממרכז
הארץ.
כשאגיע למרומים אתחנן בפני האלהים שיאפשר לי, ולו רק לדקות
מספר, לשוב אליך, אהובי.
|
את אינך מכירה אותי. סביר להניח שמעולם לא ראית אותי. אם כך,
את בוודאי שואלת את עצמך למה שלחתי לך מכתב. ההסבר הוא פשוט.
רציתי לומר לך עד כמה אני שונא אותך.
|
ההורים אומרים עליי שאני ילד מפונק. עם המפונק אין לי בעיה,
אבל מרגיז אותי שהם עדיין קוראים לי ילד. כל כך הרבה זמן אני
כבר ילד, שאני מת להפוך למשהו אחר, לנער כמו החבר של אחותי, או
לאבא, או לבן דוד.
|
אני אוהב לטייל בג'ונגל הפרטי הזה שלנו. אמא, אבא ונעמה לא כל
כך מתלהבים מזה, ואחרי הפעם הראשונה שכולנו טיילנו ביחד, הם
דאגו להודיע לי שלא תהיה פעם שנייה.
|
כשאני מציע לנעמה ללקלק יחד איתי, היא אומרת שהיא לא אוהבת
ארטיקים, אבל כשמגיע רונן החבר שלה, הם לוקחים ארטיק ומתחלקים
בו, כל אחד עושה ביס או ליקוק איפה שהקודם עשה.
|
אחרי כמה שניות היה פיצוץ וכולם מסביבנו צרחו. "אתה רואה, אבא?
אמרתי לך שהיא הייתה מחבלת. היה לה מטען מתחת לשמלה".
|
מוזר.
פתאום, במקום להסתיים,
זה רק התחיל להתקיים.
|
|
|
