|
הובילה האישה בזהירות רבה את המעטפת השברירית אל ביתה, הדליקה
את כל העששיות.
|
בחדר אשר בו אח מלחשת, מראה סדוקה, שעון. נסיך חלומות עייף
עומד בחדרו...
|
הוא עלעל בכתבי יד מאוירים מימי הביניים ובהם תיאורי נשים
וגברים צבעוניים בתנוחות אשר אינן משתמעות לשני פנים.
|
התהליך שהחל למרבה צערה באביב של 1773, התפשט באופן הדרגתי מאד
אל המרחב שבין ירכיה והסתיים בשולי הקרסוליים
|
רק בשעות הלילה המאוחרות, כשקולות הלילה הטובים זלגו מבעד
לתריסי העץ, היה מסוגל לשבת אל מול המחשב...
|
שוטפת את גופה במים חמימים, היא נזכרת בקרעי חלומה.
|
אותו בוקר בהיר, השמים עטו את הגוון הורוד של השלג המתקרב
|
הוא נזכר תוך כדי נגיסה בכדור הזכוכית שקיבל מאימו
|
שם סירות נייר שטות באור גחליליות חשמליות
|
שיניח לצוף מעט
בנהר דגיגי הזהב
|
את כף ליבו מניח על לחיי בלטיפה
|
לפעמים מבזקי חדשות הם כמו שיר
ביפן מת האיש הזקן ביותר בעולם
מחרתיים גשמים חזקים
בצפון הארץ ובמישור החוף
|
אבק הסהרה מלחך חלקת פנינו
|
חוטים של עצב
זולגים
נוטפים
עוטפים
אותי הופכים
לגולם של עצבות
|
בין קנקני תה לוהטים
ואותיות מנוקדות צימוקים
מספרות דבר אהבתה.
|
נוהרת אחר קרני מלח
חולת אהבה דמיונית
|
עם בית ושלווה אל מול הנוף
והיא תצוף על צלב משוקולד
אל ארץ לא נודעת
|
כתב ברייל מוצפן של אהבה סודית מוטרפת
|
האנאוגי כותבת מכתב אל מאהבה
קרן אור נשברת
על חלון הויטראז' הנהדר
|
בולעת את גלולת העונג הדחוס
|
לחש קטיפתי נחש פתייני
לואט הברות של כישוף
לטאה מגששת בעלטה
|
השתקפויות וצבעים אחותי
מושחלים על חוט נשמתי
אז קורים לפעמים ניסים של אהבה
|
ממרחקים לוחש לי עשבי כישוף
|
שושנים לוהטות
טובלות בזיעת חמסין
נמלים שחורות
עוקצות זו את זו בטור מסויט
|
אפסל מכתפך כרית
להניח בה ראשי
|
שקרים דוקרים כמחטים
כמו סיכות של חייטים
ומסמנים שבילים של כאבים
תופרים, פורמים קשרים
|
אתמול הלכתי עם ביתי
לאחד הקניונים
חזרנו עם מספר פריטים
וסט של תנינים
|
אבק מר נמוג
בין קפלי וילונות
|
למשש את פני השנהב חרושי קמטים של הזקנים האוחזים במקלות
ההליכה, בעלי ראשי דרקונים מגולפים
|
כמו מלצרית עבת קרסוליים בגרבי צמר וסינר דהוי
|
הוא הבין כי כל עלה נופל, כל פסיעת נמלים חרישית.
|
וללקט שאריות
של חלומות קצפת
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
טבחים ברשתות של
מסעדות דגים
לובשים צווארון
לבן?
בחורה עם יותר
מידי אינפקציה
באוזן |
|