|
'ספלאש'
נחבט ופוקע
נוזל ומותיר
סימנים על הקיר
אסיר משוחרר
דייג
ילד של הים
שמי
סינס 1963
סיפור ובו יגולל המחבר את ראשי הפרקים של עולם שהיה, ושתבניתו
עוד קיימת.
חרותה כתדפיס עץ המוטבע על רקמות.
|
ערפילים מכסים שמש בוקר וקר / וחום לב נעצר, כמועד על מפתן
|
אתה משמרה בקרבי?
אתה עתיד ליטלה ממני?
ולהחזירה?
לי?
|
זהירה,
אומדת אותי
רוצה להיות בשבילי
|
ואני מעברה נסוך בטחון
כמציץ מאחורי שריון אימתני
כבועט באחורי אויב
|
מחיי כבר הרבה אנשים
נפרדו
ואתה כך נדמה לא תלך
|
וההוא שנשבר מתרומם מתנשא
מצטנף בפינה
ביופי
נכון אבל
כולם בחוכמה?!
|
הם שלי ושלך
כיובלי התקופה
מפלסים את דרכם
אלי ים
|
עוד שניה זה כבר נגמר
עוד עמוד
רק עד סוף הפרק
הבא
|
חמול על מעשיך ותשמח
ילדים הם תמיד סיבה טובה לשמוח
תתגאה
תתכבד במעשיך ויאמרו לך
|
והטלפון מצלצל קוטע
את הרצף
משסע את השקט המדומה
כל כך מאוחר?
מי זה יכול להיות?!
"פרונטו"
|
מה זה משנה, זכרון שמתחיל עכשיו
או בעוד דקה
או לפני שלושים שנה
|
מנער מבט חולמני ולבד
בעודי מנער המחתה שלא ידבק שלא ידבק
מסיר שאריות זיכרון רירי
|
את היית אומרת בוא
שב איתי הצמד שפתיים
ולגום מהמשקה הקר (המתוק?)
די לפחד. המבטים המופנים לכאן ומשם
הניצוץ המבקש להימלט מן העין השובה
|
פוסעים בין שאריות
האתמול לבין ניצני המחר
משתאים או שמא
והיא מגחכת
|
כבד סמיך טחוב
גוון לו עבש
מכסה הוא הכל
גם חלקה טובה
|
אתה יכול ללכת
שאיפה
עשן כחול
קיר מסתחרר אל מבט
לא מאמין, והמילים
דוהות
מתפוגגות
מנסה לתפוס לאחוז
|
הזקן מסתכל תמה
הכסות יפה היא
מסתירה מבטיחה
מסקרנת
|
אני יושב
הזקן מוזג
אני מספר עלילות דגים
נמלים ימים
ולילות
|
צוחקים עד דמעות
רצים מתחבקים
והגשם
מילא שהגיע עד לשד עצמותינו
|
'עולם' זה נשמע כל כך סופני
'עולם' לפחות עד זקנה
|
תבנית הרגש הקדום או אהובת האמת הראשונה שלי
|
2000 הרוגים במלחמה של שנתיים
באמת ביג דיל
|
|
|
מה השעה?
גרפומן הסלוגנים
מחכה לתשובה
ויודע שהיא לא
תגיע אף פעם |
|
