|
סקארלט פטאלס נולדה בשנת 1987. מאז עברו עליה כל
מיני חוויות, מעניינות ופחות מעניינות. לוקחת כל יום
משהו איתה, ומשאירה כל יום משהו מאחור.עברה אהבות
ואכזבות, ולעולם לא שוכחת למי להודות על כך. רוצה
הכל ולא כלום, רוצה את כולם ולא רוצה אף אחד.
ילדה קטנה ונשמה זקנה. יודעת הכל, וזה בא מתוכה.
And I don't mind the pain
It just makes me feel more insane
The way I fear for you to know
I feel betryed to be ignored
|
היום שבו מתתי היה יום רגיל יחסית.
חזרתי הביתה מקולג', בודק דואר בדרך.
נכנסתי לחדר. הבית של ההורים שלי היה למעלה, ולי היתה קומה
שלה, כמו דירה, שלא קשורה ללמעלה. לא שזה שינה כי בקושי ראיתי
את ההורים שלי.וגם אז לא דיברתי איתם כמעט. לא שהיה אכפת להם.
|
What have I got to show for it?
except the flames of dust left behind, the crises I have
created, starring in dramas I created, making it all
worthwhile,
|
Something is wrong today from all days
I swear I didn't mean to hurt myself
I just wanted to peal the dirt away
|
it didn't break my glassed mind but it made it
So cold and she got so many things to blow bubbles with
crying is such a realese smoking some drinks making some
friends
|
you'd admit you wished it would come sooner
If I could let myself fall
if I would let myself
|
This is the last goodbye.
From places left to die.
this is everything I'm not
and this is why I got shot.
Right in the head.
|
opening my eyes in the mourning, awaken, I get reminded of
Him and I loose a tear and then I say to myself, not
anymore.
|
I'm getting near the edge.
Can you stop me?
Can you
Blame me? Can you
Kiss me? One last time
In a way I could
|
אמת שאינך יכולה יותר
אמרתי, אמת.
שאלתי אותה אמת או חובה
היא אמרה, חובה
חובה עלייך לרצות יותר
והיא אמרה, אינני יכולה
|
כשיש אותך אני כבר לא יודעת מה לעשות
או, לאן לפנות
מה לעשות
למה לבכות
כי אם לפחות היה לי אותך
|
התנדפתי ממך והלאה, לקחתי איתי כל פיסת אינפורמציה שחשפת
לעולם,
ראיתי הכול,
|
מישהי שתשימי אותה בתור הנקודה שלך
נקודת האור
אבל לא,
לא הייתי.
וידעתי גם אז.
אבל עכשיו אני חושבת, עכשיו אני שמחה
מתעוררת את מכבלי הקהות
אל כבלי המודעות, אל כבלי החיים
|
אין לי איך להתחיל.
ואין לי גם הרבה יותר מדי מה להגיד.
נכון.
|
קחי את הנשמה שלי את כולי, כדי שאדע שאני קיימת
תזכירי לי שאני לא חכמה בכלל ונמאס לי מהכל
כי זה כל כך פאקינג נכון
אני לא צריכה את החיוביות שלכן כרגע
|
אני יודעת שעברת חוויה.
שלא היה לי בה שום חלק.
ואני מתחילה להרגיש את הצער הזה,
שלא יהיה לי אף פעם חלק בזה.
|
התרגישי כאבך
הגדול מנשוא
התאהבי גם לאחר
שאהיה פה או שמא
|
לא, לא בסדר.
דווקא לא ממש.
לא הכי טוב, נו את יודעת, הימים האלה.
|
וחושבת אני כמה
משעשע לחשוב כך
אין בי מילים להפחת חיי באהבתך
|
ולא הכאב החבוי
שאת חושבת שאני לא יודעת על קיומו
לא הרצון שלך בעוד
ובשומדבר
|
היא גורמת לי לרצות
את מה שכבר ויתרתי עליו.
היא גורמת לי לזכור
את מה שרציתי לשכוח.
היא גורמת לי לשנוא כל רגע
שאני נושמת, פנימה, החוצה,
שאיפה, נשיפה, זה לפעמים כואב
לשאוף
|
אני בוכה
כקוראת אני את מילותייך
ומרגישה אני כמו עליסה
נכנסת לעולם בו אני אבודה
ואינני יכולה שלא לבכות
על כאבך וכאבי
|
ערה.
ערה לרצונותייך חסרי הגבולות
המושכים בכוח את ההנאה שלי החוצה,
ערה לכל אותם דברים שרציתי אבל לא רצית לקחת ממני
|
אני רע, אתה רע, כולנו רע רע,
למה רע דווקא לא רע או
שמא רע אבל
לא נורא?
|
תברחי ממני
כן, תברחי
לכי לאזור הדמדומים
עד שלא תראי על העיניים
|
אני מנסה לא לחשוב
אני מנסה להודות
לאלה שגורמים לי להמשיך הלאה
|
על ידי השברים של מה שנשאר מאיתנו,
בניתי עצמי מחדש,התחדשתי,התרעננתי,השתחררתי,
עליתי על הראן-איוואי טריין [Runaway train]
ושכבתי על הקרון מלמעלה, והתחממתי בחומה של השמש,
|
I wish I had someone, something to fuckig kick , and yel ,
and blame for this fucked up time, and I just can't find
anyone, the ones who'd understand aren't the ones I wann
scream on and the ones I do won't forgive me...what a
fucking maze, isn't anything
|
אולי הידיעה שאפילו אז , שנשקתי לך, לא אהבת אותי. שמעולם לא
אהבת אותי. אפילו לא עכשיו. כן. זה כואב גם שידעתי, אבל איפה
שהוא קיוויתי שאולי כן אהבת אותי, בצורה מסוימת.
|
אני יודעת שמי שאומר שהחיים קלים ויפים כנראה צעיר מידיי או
מטומטם מידיי מכדי להצהיר זאת- הרי ברור שהוא טועה.
קלי הראש האלה מרגישים 90% מהזמן בהיי היסטרי- הרי הכל הולך
להם....
[הגננת היתה נחמדה נורא היום, היא אפילו נתנה לי סוכריה!]
הבעיה היא האכזבה שבאה
|
התנקזתי ממך, התנקתי ממך, לא רוצה לדעת, לא רוצה לשמוע. זה
פשוט לא מעניין אותי יותר.
|
נמאס.
נמאס לי.
מאז הפרידה חשבתי תמיד על הטקטיקה הכי חכמה כדי שתסיימי מהר עם
השלב הזה, שנוכל לחזור.
ואז שלשום בערב נזכרתי בך ובו, והתחלתי לבכות על הכאבים שהיו
לי אז, שפגעת בי לא הבחנה, ללא כוונה, אבל פגעת, והתחלתי
לבכות, כועסת על עצמי שאני בוכה על משהו
|
אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
|
|
רגע, אבל אם ביד
אחת אתה מחבק
אותי, ובשניה
מלטף לי את
השיער, מה בדיוק
נשען לי על
הבטן?
מיכלי ברגע
מיתמם שבא לפני
הרגע המבולבל |
|
