|
והיא? נדרשה לה סבלנות, והרי לא נותר בה כלום מלבד הזיכרון,
בעוד היא מייחלת לשיכחה. היה לה פצע. היה דם. וכאב. אך לא היה
מרפא. והזמן... הוא לקח עמו הכל והותיר אותה עם חור גדול.
|
היא אמרה שאני נראית נבולה, בדיוק אחרי שתלשה, קרעה ופיזרה את
השורשים שלי לכל עבר. ואני - אני כבר הייתי מתה.
|
|
|
עקב עומס,
אפשרויות החשיבה
במוח שלי
חסומות.
אחד שכתב את שמו |
|
