|
נורא משעמם פה.
(90', עם חומרים ישנים מדי.)
לא רוצה להיות אחת ככולן, לא עוד קוביית סוכר שהחמיצה.
|
ואני תוהה
כמה סוכר יצא לי לקלף
מהשפתיים שלך
|
אני מצטערת לבשר לך,
אבל הידיים שלך קצרות מדי לטנגו.
|
יש לך עיניים כמו של סקס בהיר לפנות בוקר,
ורגליים עקומות כמו של העיר המנומנמת שמתקשה לעמוד על תילה.
|
אמרתי לך שפעם קראו לי מרלין מונרו?
|
והימים מטפטפים אל תוכי כשהדבר היחידי ששיך לי אצלך הוא החוט
שקשור ביני לבינך וכשאתה כמעט מחייך אני נהדפת בלי להרגיש
לעברך וכל כך רוצה שתעזוב את הכל, שתרפה את הכתפיים ותיתן לי
לצייר את השם שלך על היד.
|
אינני יודעת באם ואולי חרזו דמותך בשירה, באם ושזרו את הזהב
השחור בעיניך אל תמונה בחרוזים, תוך כדי לחן פשוט ונוגה. הנח
לי להיות הראשונה שתעשה זאת.
|
אני רוצה שתהיה שלי, לחוות את העירום השלם שלך, ללטף אותך
לאורך ולרוחב, להתעמק במהות המושג חום גופך, לספוג אל תוכי את
זיעתך מבין אצבעותיך כשבארון הבגדים שלך יש רק ג'ינס אחד
ועשרות אלפי זוגות תחתונים.
|
אל הארכיון האישי (6 יצירות מאורכבות)
|
|
תשמעו סיפור.
אתמול אני
מתעופפת לי מעל
גן הילדים, פאום
איזה
מרוקאי-צוציק
אחד מחליט שאני
מכוערת, ומשך לי
ברגל הימנית.
עד עכשיו אני
נאבקת עם האור
שנדלק לי בתחת,
ובמיוחד הפעם-
הוא עוד החליט
להיות מקורי
ולהחליף צבעים.
-שפרירית בשעת
סיפור |
|
