|
אני לא כל כך יודעת מה אני עדיין.
סליחה.
מן הראוי שהעור יהיה מצולק. מן הראוי שיהיה מכוסה בבד ארוך. מן
הראוי שיהיה ניתן לפרוס את העור מולנו, להביט בו, עירומים
מעור, ולזכור הכל.
|
אם לא יהיה טוב לא יהיה רע, אומר הילד הטיפש.
אם לא יהיה טוב לא יהיה רע, אני מקבלת.
|
עכשיו אני מתכננת להיות חולה כמו אגדה,
חיוורת ושקועת עצמות.
כולי מוכנה.
|
והעור כבר חיוור כמו קירות (ארבעה) ומתוח בפחד עתיק.
השרירים מחוקים וקפואים באימה
|
עכשיו לרגע האביב אמר שמש אמר קיץ
ובמדרגות במדרגות היה שקט, מהמהם באור כמו פטה מורגנה.
התעוררתי בבוקר כשאפור ועבדתי קשה כשצהוב והלכתי לישון
כששחור.
ודברים טובים צמחו, כל המדרגות ירוק ירוק.
|
כל האנשים משקרים או מתים
והם עושים זאת בנימוס ובחיוך ובשפתיים דקות
|
עכשיו הבית ריק ומותר להיות קטנים
מותר להשאר לישון עד כאב הראש והבחילה
מותר לקום לאט ולהשאר בבגדי השינה
מותר לבהות בערוץ של הבלונדינים עד שהטוסיק כואב
|
כאב הראש הוירטואלי שלי בוכה את עצמו לדעת. המוזיקה הזו שלהם
עושה לי חור בראש אני מחכה. אני מחכה. עולים עלי וגולשים
פרצופים של אנשים של אנשים של אנשים. אני רוצה הביתה למזרונים
אני רוצה. כל האישונים צווחים כמו. כל תאי הגוף יושבים את עצמם
לדעת.
|
איני יודעת לכתוב. מילים תינוקות שרק למדו ללכת מועדות ממני
החוצה.
איני יודעת לכתוב. אני יודעת לקרוא ולחשוב. אני יודעת לשתוק.
אני יודעת לחשב מיני חישובים נאים כמו פרחים מסולסלים. אני
יודעת להביט אל הקיר.
אם תרצו אוכל לעמוד על הראש, אבל לכתוב אינני יודעת
|
|
|
אתה חי?
יגאל עמיר מדבר
לעצמו. |
|
