|
לפעמים זה קורה ממש מולי. אירוע שלם קם לתחייה ואני
חלק ממנו. אני לא רק רואה את זה, אני לא רק שומע.
אני שם.
מטאור עובר מעליי ומתרסק הרחק מולי - ואני, אני
מרגיש את הקרקע רועדת, נופל מההדף הנורא שמאיים
לקרוע את בגדיי מעלי ושומע את הרוח האדירה ואת פיסות
האדמה שהיא גוררת עמה. אני לא מצליח לפקוח את העניים
לנוכח עוצמתה, ובחוסר אונים מוחלט אני מציב את ידי
מול פניי בנסיון אבסורדי להגן עליהם מהרוח.
כעבור כמה שניות זה נגמר. ואז, פעור פה ומוכה הלם,
אני מתיישב ומנסה להפוך את שאריות האשליה לפרוזה.
"So soon?" Black asked, as they both noticed the gate. They
stopped playing.
"No, they are right on time for a surprise."
|
Every discovery leads to another question. Every answer
leads to another mystery. And as time goes by, evidence
grows short, and the questions become harder to answer. Is
there ever an end to this cycle? A final answer?
There is.
And luckily for us, we
|
אף אחד לא באמת יודע מה גורם להחלפה, למהפך. אולי זה אדם
מסויים, שגורלו פרוש בנבואות עתיקות. אולי זה חפץ כלשהו שגורם
לתופעה כלשהי כל עשרים אלף שנים, או שאולי זאת בכלל תופעה
טבעית לחלוטין, עם איזה הסבר מדעי... או בלי.
|
המראה. המנועים האימתניים חרכו את האדמה מתחתינו בעוד אנחנו
עולים אט אט אל עבר הכוכבים למעלה. פתאום שמענו פיצוץ אדיר,
ובעוד השמיים כולם מוארים באדום, מה שלא ראינו כבר הרבה מאוד
זמן, נסקנו אל החלל במהירות מדהימה.
|
"יש עוד כמה דקות לפני שהם מגיעים, אבל לא נראה לי שיש לך ממש
חשק לדבר." אמרתי.
"למה לא? מה אכפת לי קצת חברה? זה היום האחרון שלנו. אחרי
היום, אנחנו לא נתראה יותר לעולם. השם יודע את מי אני אראה
אחרי היום."
|
התיישב לידי פלוני יום אחד, על ספסל ברחוב שקט. "מה זאת אהבה?"
הוא שאל אותי בייאוש. "מה זאת אהבה?" חזרתי אחריו. במשך שניות
ארוכות אך מעטות, חשבתי מה לענות. "תן לי להסביר לך." אמרתי לו
לבסוף.
|
העמקתי לתוך הגן אך האדמה סירבה להתכסות בירק. בעלי החיים
נעלמו, כמו גם רחש המים החוזר ונשנה מדי פעם. כל שנשאר הוא
האבנים הזוהרות, שכעת נראו יותר כמו שאריות עתיקות של תרבות
מסתורית במדבר.
|
אחרי חמש שעות נוספות של נדודים, שעת הערביים החלה להסתמן
באופק. הם כבר ידעו שהם אבדו, אבל קיוו לנס. הנגב זה לא מקום
כל כך עצום, הרי בסופו של דבר הם יתקלו במשהו, לא?
|
שימי החליט שהתמונה הראשונה שהמצלמה שלו, שכבר קיבלה את השם
החיבה "סופי", תצלם, לא תהיה סתם תמונת בדיקה פשוטה. הוא טייל
עם המצלמה שלו בכל מקום, במשך שלושה שבועות, עד שסוף סוף,
במהלך טיול ביפו, הוא החליט שהוא ראה משהו שמתאים לצילום.
|
משה ילמד לעופף,
ששון ילמד לרחף.
אריק יצליח להפסיק לעשן,
לאור יהיה אומץ לשבור לו שן.
|
I live in the dark, and the darkness is mine to handle.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
אם עגבניה זה
פרי ומלפפון זה
פרי, אז סלט
ירקות נשאר סלט
ירקות רק
בזכותי!
חסה גאה בעצמה |
|
