|
 ספר שירים שלי שיצא לאור ואני עדיין לא מאמינה !!! |
היא משיגה הכל אבל אין לה כלום,
רוצה בלי סוף ונמצאת בהתחלה,
בוכה מרוב צחוק, ואט אט
נושרת לה דמעה אחר דמעה
של כאב או של שמחה ?
תמיד תולה עיניי על לא מקובל
|
אולי רגש הדדי
אולי סיפור שמכבר
ואולי רצון שהתממש
|
אתה שוב מגיע
מפריע, מרתיע
|
היום,
היום לפני חצי שנה
רעדתי לבד, רעדתי איתך
|
גיצי אהבתי מתלקחים באש שורפת,
שוב ושוב טומנים ראשם בחום
|
מתגעגעת, נטרפה דעתי
משתגעת
|
תסתכלו,
הרחיקו לכת במחשבות
|
אודות פולי ללא מונו
על זו ועל זו
|
הרהורים תלויים,
עלעלי מחשבות,
|
פעם היינו
היום כאילו כלום
|
השיר עוד מתנגן,
מסרב קולו לדום,
רגשות שעוד ישנם
מדגישים קיומם,
|
תקיא, תוציא, תביא
הרס על השניים
|
הטלפון היום בבוקר
ניצוץ שהבעיר שוב
|
אבד הכוח
אבדתי אני כשנאבד הוא
|
אהבתי, מעופה מהלב
רגשותיי, אוסף פרפורים חזקים
של שמחה וכאב
|
איך לא הבחנתי שהכל זה תעתוע,
מה שאוהב אתה זה לשחק בי כצעצוע
|
"אוהבת או מאוהבת ?"
רבות אותי אתה שואל
ועל אותו תרגיל חוזר
ולרגע לא עוצר.
|
אבל תמיד השאיפה הזאת לשלמות
|
עוקרת בשקט כל רצון ושאיפה,
נפגעת, נרגשת, פועמת בחוזקה
|
נדם קולה,
האכזבה מלאה את גרונה
ולא יכלה לשיר
לא תו לא תיבה
|
ועכשיו, אתה פה חסר לי,
הרגש, הזעקה, הלב שפועם בחוזקה
|
בא לי להגיד לך כאילו אתה תבין,
בא לי לצעוק אולי תאזין,
בא לי להדגיש וכבר יותר לא להכחיש,
בא לי ויותר מזה.
|
כאילו לא נעלמת,
כאילו כאן נשארת
|
מטביעה את היגון,
היישר לאבדון,
צומחת ונובלת
לא ממציאות ולא מחלום.
|
וכעסתי, כעסתי על עצמי
כל שהיה כבר לא החלטי
|
היום, יותר מאי פעם
מחפשת את דמותך,
מבקשת קרבתך
ואתה אינך.
|
המקודשת היא מספיק לויתורים
הקדושה היא לאבד
ולקבל לחיקה חללים
|
סחפוני גלי אהבתך,
סחפוני אל מסתורי מעמקים
|
חם מאוד כאן וקר
אל מול גופך המוטל
|
בורחים, פושעי לב,
על הכל יודעים להתערב
|
מבט למבט נצמדו כאחד,
אוחזים יד ביד ביחד אבל לבד,
צועדים קדימה לעבר השקיעה
וברקע נשמעת עוד לחישה.
|
הוא אומר שהוא אוהב אותי
ומחבק אותה
|
מבקשת חלום שמציאות יעשה
אותך רוצה
ואולי אותי אתה רוצה.
|
והאמנתי, הלכתי שולל
וכוונה לא הייתה שם בכלל
|
מי ביקש ממך להיוולד,
למה לאויר העולם יצאת
|
כמהלך אתה בראשי
וצועד צעידות נוקשות
|
ככה את סוחטת נשמך
מפריחה חיבוקייך
|
חלמתי, דמיינתי והאמנתי,
שזה לא חלום
|
אותות הימים
חרוטים על מצחה
|
כדי שלבך ילבלב
יפרח ויתאהב
|
הפסקנו
ואני כבר לא
מרגישה.
|
הייתי בפסגת העולם,
נשמתי חמצן גבוה
כל עורקיי נמלאו באהבה,
אישה מאוהבת.
|
היש לזה תשובה,
היש תגובה לשאלת מהות והוויה ?
|
מנסה, בכאב ובצער
לחתוך כל מחשבה בתער
|
גם זאת עושה להם טוב,
נהנים הם כשלך מכאוב.
|
הוא לא ידע שמסתתרת בי
מלחמת חורמה
|
איך זה קורה
שהסרט שלך מוקרן
ואת אפילו לא יודעת שהיית באודישן
|
אהוב, עד שטיפת האוויר האחרונה
יוצאת מעימך
|
המוזה הזאת,
עצבות שעוטפת,
מילות נפש
פעימות לב.
|
כי צוחק
אך לא באמת יודע,
שאני באמת אוהבת
אוהבת אותך.
|
חושפת פנייה
מנסה אוחזת במלמלות בגדיה
|
קרא לה
לך היא תמיד עונה,
מחפשת ותרה,
תרה דמותך.
|
לא דובים ולא יער,
מעשיות מנייר,
מילים עטופות לבבות של אבן,
מתגלגלות מעדן לעדן.
|
רוח קלילה
מפזרת שערותיה,
פורמת תסרוקתה
מבדרת שערה.
|
רצחו לי אותה,
רצחו לי את האהבה
|
יוצא כעת, כך נרשם בעט
עמוס תיקי בחפציי זכרונות
אל עבר העתיד
בו נסללות המילים,
|
איך מסבירים לרגש שאסור לו להתפרץ,
שאסור לו להתבטא
שישכח מהרצון שלו להתממשות
שיעזוב ויחדל מלהתקיים?
|
תהיות בטעויות
מכשולים ומהמורות
|
כשהלילה לוחש לכוכבים
שזמן נצנוצם תם
|
שלוש בעשר, שלוש בעשר,
תות שדה הוא מציע במחיר מבצע
|
שזירה של מילים
מאוגדת בחיבוקים
|
רגשות חבויים,
מאיימים להתפרץ
|
רצית, רצית את הכל
שאלתי, הייתי תמהה:
"מה זה הכל בשבילך?"
|
תובעים, כאילו היו בבית משפט
ושולחן הנאשמים לי מיועד
|
שיאהב אותה, שימצאו חן
את ליבו לה ייתן
|
את - כן את,
הסתכלי למראה וספרי לעצמך את עצמך.
|
ובחרת בקמטים
ובחרת להזקין.
|
הגיע הזמן לומר לך תודה,
אתה בטח שואל למה,
אז ככה.
|
הדמעה מחתה כל שהיה,
הפכה עולמות
ועם זאת החריבה עקרונות,
אותה דמעה,
הדמעה הנצחית
|
אני רוצה להחליף,
לא ממש חשוב אם יהיה תחליף
|
עוד קצת ואני אמחק אותך
אתה כבר מחקת אותי
|
מזה עידן עידנים
שאותה התמימות חסרה
וכאילו היותה עדיין בי,
החור שפערה
כמה להיסתם
|
אל הארכיון האישי (10 יצירות מאורכבות)
|
|
