|
ספר שירים שלי שיצא לאור ואני עדיין לא מאמינה !!! |
היא משיגה הכל אבל אין לה כלום,
רוצה בלי סוף ונמצאת בהתחלה,
בוכה מרוב צחוק, ואט אט
נושרת לה דמעה אחר דמעה
של כאב או של שמחה ?
תמיד תולה עיניי על לא מקובל
|
אולי רגש הדדי
אולי סיפור שמכבר
ואולי רצון שהתממש
|
אתה שוב מגיע
מפריע, מרתיע
|
היום,
היום לפני חצי שנה
רעדתי לבד, רעדתי איתך
|
גיצי אהבתי מתלקחים באש שורפת,
שוב ושוב טומנים ראשם בחום
|
מתגעגעת, נטרפה דעתי
משתגעת
|
תסתכלו,
הרחיקו לכת במחשבות
|
אודות פולי ללא מונו
על זו ועל זו
|
הרהורים תלויים,
עלעלי מחשבות,
|
פעם היינו
היום כאילו כלום
|
השיר עוד מתנגן,
מסרב קולו לדום,
רגשות שעוד ישנם
מדגישים קיומם,
|
תקיא, תוציא, תביא
הרס על השניים
|
הטלפון היום בבוקר
ניצוץ שהבעיר שוב
|
אבד הכוח
אבדתי אני כשנאבד הוא
|
אהבתי, מעופה מהלב
רגשותיי, אוסף פרפורים חזקים
של שמחה וכאב
|
איך לא הבחנתי שהכל זה תעתוע,
מה שאוהב אתה זה לשחק בי כצעצוע
|
"אוהבת או מאוהבת ?"
רבות אותי אתה שואל
ועל אותו תרגיל חוזר
ולרגע לא עוצר.
|
אבל תמיד השאיפה הזאת לשלמות
|
עוקרת בשקט כל רצון ושאיפה,
נפגעת, נרגשת, פועמת בחוזקה
|
נדם קולה,
האכזבה מלאה את גרונה
ולא יכלה לשיר
לא תו לא תיבה
|
ועכשיו, אתה פה חסר לי,
הרגש, הזעקה, הלב שפועם בחוזקה
|
בא לי להגיד לך כאילו אתה תבין,
בא לי לצעוק אולי תאזין,
בא לי להדגיש וכבר יותר לא להכחיש,
בא לי ויותר מזה.
|
כאילו לא נעלמת,
כאילו כאן נשארת
|
מטביעה את היגון,
היישר לאבדון,
צומחת ונובלת
לא ממציאות ולא מחלום.
|
וכעסתי, כעסתי על עצמי
כל שהיה כבר לא החלטי
|
היום, יותר מאי פעם
מחפשת את דמותך,
מבקשת קרבתך
ואתה אינך.
|
המקודשת היא מספיק לויתורים
הקדושה היא לאבד
ולקבל לחיקה חללים
|
סחפוני גלי אהבתך,
סחפוני אל מסתורי מעמקים
|
חם מאוד כאן וקר
אל מול גופך המוטל
|
בורחים, פושעי לב,
על הכל יודעים להתערב
|
מבט למבט נצמדו כאחד,
אוחזים יד ביד ביחד אבל לבד,
צועדים קדימה לעבר השקיעה
וברקע נשמעת עוד לחישה.
|
הוא אומר שהוא אוהב אותי
ומחבק אותה
|
מבקשת חלום שמציאות יעשה
אותך רוצה
ואולי אותי אתה רוצה.
|
והאמנתי, הלכתי שולל
וכוונה לא הייתה שם בכלל
|
מי ביקש ממך להיוולד,
למה לאויר העולם יצאת
|
כמהלך אתה בראשי
וצועד צעידות נוקשות
|
ככה את סוחטת נשמך
מפריחה חיבוקייך
|
חלמתי, דמיינתי והאמנתי,
שזה לא חלום
|
אותות הימים
חרוטים על מצחה
|
כדי שלבך ילבלב
יפרח ויתאהב
|
הפסקנו
ואני כבר לא
מרגישה.
|
הייתי בפסגת העולם,
נשמתי חמצן גבוה
כל עורקיי נמלאו באהבה,
אישה מאוהבת.
|
היש לזה תשובה,
היש תגובה לשאלת מהות והוויה ?
|
מנסה, בכאב ובצער
לחתוך כל מחשבה בתער
|
גם זאת עושה להם טוב,
נהנים הם כשלך מכאוב.
|
הוא לא ידע שמסתתרת בי
מלחמת חורמה
|
איך זה קורה
שהסרט שלך מוקרן
ואת אפילו לא יודעת שהיית באודישן
|
אהוב, עד שטיפת האוויר האחרונה
יוצאת מעימך
|
המוזה הזאת,
עצבות שעוטפת,
מילות נפש
פעימות לב.
|
כי צוחק
אך לא באמת יודע,
שאני באמת אוהבת
אוהבת אותך.
|
חושפת פנייה
מנסה אוחזת במלמלות בגדיה
|
קרא לה
לך היא תמיד עונה,
מחפשת ותרה,
תרה דמותך.
|
לא דובים ולא יער,
מעשיות מנייר,
מילים עטופות לבבות של אבן,
מתגלגלות מעדן לעדן.
|
רוח קלילה
מפזרת שערותיה,
פורמת תסרוקתה
מבדרת שערה.
|
רצחו לי אותה,
רצחו לי את האהבה
|
יוצא כעת, כך נרשם בעט
עמוס תיקי בחפציי זכרונות
אל עבר העתיד
בו נסללות המילים,
|
איך מסבירים לרגש שאסור לו להתפרץ,
שאסור לו להתבטא
שישכח מהרצון שלו להתממשות
שיעזוב ויחדל מלהתקיים?
|
תהיות בטעויות
מכשולים ומהמורות
|
כשהלילה לוחש לכוכבים
שזמן נצנוצם תם
|
שלוש בעשר, שלוש בעשר,
תות שדה הוא מציע במחיר מבצע
|
שזירה של מילים
מאוגדת בחיבוקים
|
רגשות חבויים,
מאיימים להתפרץ
|
רצית, רצית את הכל
שאלתי, הייתי תמהה:
"מה זה הכל בשבילך?"
|
תובעים, כאילו היו בבית משפט
ושולחן הנאשמים לי מיועד
|
שיאהב אותה, שימצאו חן
את ליבו לה ייתן
|
את - כן את,
הסתכלי למראה וספרי לעצמך את עצמך.
|
ובחרת בקמטים
ובחרת להזקין.
|
הגיע הזמן לומר לך תודה,
אתה בטח שואל למה,
אז ככה.
|
הדמעה מחתה כל שהיה,
הפכה עולמות
ועם זאת החריבה עקרונות,
אותה דמעה,
הדמעה הנצחית
|
אני רוצה להחליף,
לא ממש חשוב אם יהיה תחליף
|
עוד קצת ואני אמחק אותך
אתה כבר מחקת אותי
|
מזה עידן עידנים
שאותה התמימות חסרה
וכאילו היותה עדיין בי,
החור שפערה
כמה להיסתם
|
אל הארכיון האישי (10 יצירות מאורכבות)
|
לערבים יש את
אום-כול-תום
לצרפתים את ז'אק
ברל לאנגלים יש
את הביטלס
לאיטלקים יש את
פבארוטי לטורקים
יש את גליקריה
לרוסים יש את
ויסוצקי לשוודים
יש את אבא למלטה
יש את
האירוויזיון
לאמריקה יש את
אלביס ולנו יש
את יפה ירקוני
ושושנה דמארי.
עמוס מהמוסד
מרצה בבית ציוני
אמריקה. |
|