|
עיניך הכחולות,
קרות הן.
שפתותיך אדומות מדם
הניקז מליבי.
|
מבקרת לעתים ורואה
את הפוטנציאל,
מוזמנת לממש,
אך זמנה קצר מלהישאר.
|
איזהו היצור
החופשי בכל העולם?
|
אל תתן לרגש שלך לשקוע.
תן לו אוויר לנשימה,
תן לו לגדול תחת השמש,
שמבטיחה לתת את חומה.
|
מסתתר אתה מאחורי שקריך,
מאמין בהם בכל לבבך,
מנמק בעוד שקר, תרמית שנחשפה.
|
ככה פתאום זה תפס אותי.
לא היה משקל בגופי.
כמה רגש היה לי אליך עד לפני רגע.
איך הכול התפוגג?
|
בדמיוני רואה את השעון הנוזל
של דאלי.
גם אני כמו השעון,
נוזלת
|
בין עולם הרוח והחומר נדדתי
|
לא ידעתי כיצד להסתיר
את הפגם שבגופי.
|
הגשת לי חלום,
מציאות שהיא חלום
רומנטיקה,
עולם שלם,
|
חמה עגולה
נדמה שקרה היא,
תלויה מעל צמרות העצים,
מישהו נפרד היום מהחיים.
|
ידעתי שאינך לי
אך התמסרתי לגליך המחזרים
לסחוף אותי לעומק
|
יום מתחיל,
יום נגמר.
יום שלא יחזור עוד
לעולם.
|
יש בתוכי אהבה,
חלקה מובעת במבטים.
|
כמעט שאחזתי בנוצה עם דיו בחודה,
לכתוב לך מכתב אהבה.
|
ידעתי שהעצב הזה לא יעזבני,
האם כשאתה עובר מולי,
אתה מרגיש את נשמתי רוטטת?
|
קראת לי בקול,
Principessa
ליבי רטט, ולנטינו,
אך שפתותיי לא הגו זאת
מעולם.
|
הדמעות מנסות לשכך כאב,
את אוהבת אותו,
לוחש הלב.
|
להיות ליידי,
לחייך בנימוס, לקוד קידה קלה.
לא לרוץ ולא לקפוץ ושהיד תסתיר את הצחוק.
רקדי לפי הכללים, כבדי את האנשים סביבך,
הרי כולם כאן בחליפות מכובדות.
|
נתתי ללב שלי להוביל וזו הנשמה
שדחפה אותי להסתובב ולנוע.
|
העצמות מתארכות,
העור נמתח,
גופך כואב,
את כבר לא ילדה
|
עופרת משרבטת
צורות מוגדרות,
מישהו כינה אותן,
אותיות.
|
אותה רצית ואת לבך
היא שברה.
עליה גוננת מכל צרה.
|
לא רוצה אותך,
לא רוצה אחר
|
לאורך החוף, בים האדום,
הלכתי לבד.
|
מטיילת בנקרות
ואני ילדה.
רואה סלעים ומים כחולים.
|
רגליי לא יכלו לשאת אותי יותר,
אך הנשמה ביקשה עוד ריקוד אחד,
כי היא עדיין דומעת מכאב.
|
איש אחד ראה אישה אחת,
הוא רק הביט וחשב,
שבעוד רגע הוא ייגש ויאמר
|
מבט חודר, נוקשה, רך או מלא חיים,
נראה חד ולעתים לא ממוקד
|
תאר שוב את גופי כמו שתיארת לי אז,
במילים כה ענוגות, שהתביישתי שלא ידעתי את פירושן.
|
היה זה הניצוץ בעיניך שהצית את לבי. דיברת על רגשות ועל אנשים
בריאים בנפשם, שרוצים לצחוק וליהנות מהיין, מהאוכל ומהמוזיקה
הטובה.
|
מצויינות, איזו מילה, כל-כך הרבה כבוד מאחוריה וכל-כך הרבה
כאב.
החוכמה, היכולת להבין, לפרש, לקלוט, לעבד חומרים. להגיע
לתובנות מרחיקות לכת, פורצות דרך.
קטונתי אני מלהסביר על חוכמה, היות ולא ניחנתי בה.
כל חיי אני מחפשת במה אני טובה, לאן אני יכולה להגיע.
|
היום, אנחנו גרים במרחק פסיעה אחד מהשניה. לעיתים אנחנו עוברים
זה מול זו ושפתותיך פונות אליי, בקור רוח:" שלום, מה שלומך?"
אך עיניך מגלות לי הכל, גם אתה כמוני, מתנפץ לאלפי חתיכות
קטנות,
|
אתה מחליף אותן כמו גרבייים, כל עוד הן מחממות אותך אתה שומר
עליהן וברגע שמתגלה בהן חור והן ולא אוטומות את ריח הרגלייך,
אתה זורק אותן ומחליף בחדשות
|
אל הארכיון האישי (6 יצירות מאורכבות)
|
|
"לה לה לה
לה לה לה לה לה
לה לה
לה לה לה לה לה
לה
לה לה לה
לה לה לה לה
לה"
קיילי מינו,2001 |
|
