[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








שרית רוחקין

אל היצירות בבמה האהובות על שרית רוחקיןאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי שרית רוחקיןאל היוצרים המעריכים את שרית רוחקין

לרשימת יצירות השירה החדשות
אהבה
עיניך הכחולות,
קרות הן.
שפתותיך אדומות מדם
הניקז מליבי.

מבקרת לעתים ורואה
את הפוטנציאל,
מוזמנת לממש,
אך זמנה קצר מלהישאר.

הגות
איזהו היצור
החופשי בכל העולם?

אהבה
אל תתן לרגש שלך לשקוע.
תן לו אוויר לנשימה,
תן לו לגדול תחת השמש,
שמבטיחה לתת את חומה.

כעס
מסתתר אתה מאחורי שקריך,
מאמין בהם בכל לבבך,
מנמק בעוד שקר, תרמית שנחשפה.

אהבה
ככה פתאום זה תפס אותי.
לא היה משקל בגופי.
כמה רגש היה לי אליך עד לפני רגע.
איך הכול התפוגג?

הרהור
בדמיוני רואה את השעון הנוזל
של דאלי.
גם אני כמו השעון,
נוזלת

אהבה
בין עולם הרוח והחומר נדדתי

אהבה
לא ידעתי כיצד להסתיר
את הפגם שבגופי.

עצב
הגשת לי חלום,
מציאות שהיא חלום
רומנטיקה,
עולם שלם,

הגות
חמה עגולה
נדמה שקרה היא,
תלויה מעל צמרות העצים,
מישהו נפרד היום מהחיים.

אהבה
ידעתי שאינך לי
אך התמסרתי לגליך המחזרים
לסחוף אותי לעומק

הגות
יום מתחיל,
יום נגמר.
יום שלא יחזור עוד
לעולם.

אהבה
יש בתוכי אהבה,
חלקה מובעת במבטים.

אהבה
כמעט שאחזתי בנוצה עם דיו בחודה,
לכתוב לך מכתב אהבה.

ידעתי שהעצב הזה לא יעזבני,
האם כשאתה עובר מולי,
אתה מרגיש את נשמתי רוטטת?

אהבה
קראת לי בקול,
Principessa
ליבי רטט, ולנטינו,
אך שפתותיי לא הגו זאת
מעולם.

אהבה
הדמעות מנסות לשכך כאב,
את אוהבת אותו,
לוחש הלב.

מחאה
להיות ליידי,
לחייך בנימוס, לקוד קידה קלה.
לא לרוץ ולא לקפוץ ושהיד תסתיר את הצחוק.
רקדי לפי הכללים, כבדי את האנשים סביבך,
הרי כולם כאן בחליפות מכובדות.

אהבה
נתתי ללב שלי להוביל וזו הנשמה
שדחפה אותי להסתובב ולנוע.

אהבה
העצמות מתארכות,
העור נמתח,
גופך כואב,
את כבר לא ילדה

מצב
עופרת משרבטת
צורות מוגדרות,
מישהו כינה אותן,
אותיות.

אהבה
אותה רצית ואת לבך
היא שברה.
עליה גוננת מכל צרה.

כאב
לא רוצה אותך,
לא רוצה אחר

אהבה
לאורך החוף, בים האדום,
הלכתי לבד.

הגות
מטיילת בנקרות
ואני ילדה.
רואה סלעים ומים כחולים.

אהבה
רגליי לא יכלו לשאת אותי יותר,
אך הנשמה ביקשה עוד ריקוד אחד,
כי היא עדיין דומעת מכאב.

מצב
איש אחד ראה אישה אחת,
הוא רק הביט וחשב,
שבעוד רגע הוא ייגש ויאמר

הגות
מבט חודר, נוקשה, רך או מלא חיים,
נראה חד ולעתים לא ממוקד

געגוע
תאר שוב את גופי כמו שתיארת לי אז,
במילים כה ענוגות, שהתביישתי שלא ידעתי את פירושן.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
אהבה
היה זה הניצוץ בעיניך שהצית את לבי. דיברת על רגשות ועל אנשים
בריאים בנפשם, שרוצים לצחוק וליהנות מהיין, מהאוכל ומהמוזיקה
הטובה.

הרהור
מצויינות, איזו מילה, כל-כך הרבה כבוד מאחוריה וכל-כך הרבה
כאב.
החוכמה, היכולת להבין, לפרש, לקלוט, לעבד חומרים. להגיע
לתובנות מרחיקות לכת, פורצות דרך.
קטונתי אני מלהסביר על חוכמה, היות ולא ניחנתי בה.
כל חיי אני מחפשת במה אני טובה, לאן אני יכולה להגיע.

אהבה
היום, אנחנו גרים במרחק פסיעה אחד מהשניה. לעיתים אנחנו עוברים
זה מול זו ושפתותיך פונות אליי, בקור רוח:" שלום, מה שלומך?"
אך עיניך מגלות לי הכל, גם אתה כמוני, מתנפץ לאלפי חתיכות
קטנות,


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
אתה מחליף אותן כמו גרבייים, כל עוד הן מחממות אותך אתה שומר
עליהן וברגע שמתגלה בהן חור והן ולא אוטומות את ריח הרגלייך,
אתה זורק אותן ומחליף בחדשות




אל הארכיון האישי (6 יצירות מאורכבות)
זה לא סלוגן
ארספואטי.

(הוא סתם
מטומטם).



בוליביה.


תרומה לבמה





יוצר מס' 78528. בבמה מאז 15/9/07 12:58

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לשרית רוחקין
© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה