[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה











לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
הייתי רוצה גם לספר לך קצת על עצמי ועל הזיכרונות שלי ועל
הילדות שלי, שאגב הייתה מאוד מאושרת. רציתי שאת תספרי לי גם
ושנמצא איזה כמה דברים משותפים ושעל זה נפתח שיחה, ואולי גם
נבנה קשר

בסופו של דבר, הייתי מרותקת לכסא מהבוקר עד אחרי שתיים בצהרים,
וכשקמתי זה היה כדי לארוז ולנסוע. מי היה מאמין שככה אני אראה?
לפחות הבטריה התרוקנה, אז הרגשתי כאילו באמת היו הרבה טלפונים,
אפילו שידעתי שלא היו. אבל עדיין אמרתי לעצמי שעוד יומיים יהיה
יותר טוב.

כשהייתי קטנה שיחקתי עם אלוהים שבויים. כל יום בארבע אחרי
הצהרים, אם הייתי גומרת את השיעורים, היינו יורדים למטה
ומשחקים.

בעודי מתענגת על כל טיפה שצונחת על גופי, תוך כדי שירה רועמת
של מיטב להיטי צביקה פיק, עשיתי דרכי על עבר הסבון. אך השמפו
החליט למרוד ופגם בראייתי ולפתע מצאתי את עצמי שכובה ערומה על
רצפת המקלחת המטונפת, בלי כל יכולת לזוז .

הייתי צריך עזרה בלהבין איך לעזאזל מצאתי את עצמי בגיל 27,
אלמן עם ילדה, שבגיל שנתיים, התחביב שלה זה לנשוך לבחורים את
הזין, חברה שזרקה אותי, כי לדעתה היחסים שלי עם הבת שלי לא
תקינים, כלב שהחליט לזיין את החתולה של השכנה הזקנה ממול ועלה
לי ב- 5,000 שקל פיצויי

הפח שלי נפל וכל הדברים נשפכו על השטיח. זה מדהים מה שפח אחד
קטן יכול להכיל בתוכו. כל מיני דברים שבזמן שזרקת אותם, זה
נראה מאוד הכרחי, אבל פתאום הם נראים לך מאוד חשובים
ורלוונטים.

רק שעתיים אחרי הטלפון, כשחנה סוף סוף נרגעה, התברר לנו ששלום
מת, אבל שאי אפשר לקבל את הגופה שלו, כי הוא בתוך איזושהי ביצה
מלאה טינופת, ולאף אחד לא התחשק להוציא אותו משם.

אחרי ששבוע הוא לא הפסיק לבכות, הוא הפסיק לבוא לבית הספר, ואז
המורה עשתה לנו עליו שיעור חברה. מסתבר שסבתא שלו באמת הייתה
זונה והיא קיבלה איידס ומתה. כמה שהרגשנו רע, לאף אחד לא היה
אומץ ללכת לבן של צה"ל ולהגיד לו סליחה.

ביום הראשון שהתחלתי להשתגע הייתי לבד.
ביום השני כבר הייתה במיטה שלידי, מתחת למנורה, בחורה ערומה

היום ענת השתגעה.
היום ענת השתגעה, ובכתה הרבה, וגם הקיאה, ובסוף התאשפזה בבית
חולים.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
להתחיל מהנשימות.
לא למצמץ.
לעשות קולות.
והנה זה מתחיל
מי היה מאמין
רק לפני חודש שכבתי על המיטה הענקית הזו ובכיתי את עצמי עד
לנקיון

בסופי שבוע, כשהייתי יושבת ומשתעממת, היינו רובצים מול
הטלוויזיה, ובולסים חבילות תפוצ'יפס, או ליטרים של גלידה, או
כל דבר אחר ששכב במטבח ועשה רושם אכיל.
הוא היה הסוד הכי שמור שלי, ואף אחד לא ידע עליו.

ברגע שמכירים בכשלון, הכל הרבה יותר קל. ולא רק זה, אוטומטית
המצב הופך להיות יותר טוב. כי כשאתה כשלון, אתה גם לא מצפה
לכלום- גם ככה הרי לא יצא ממך שום דבר. מה כבר יכול לצאת
מחתיכת אפס שכמוך?




תגידו מה זה
סלוגן?





אחד שלא מוצא
את האתר של
בליטניקה.


תרומה לבמה





יוצר מס' 5642. בבמה מאז 30/8/01 20:38

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לשרית הררי
© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה