|
"היא זאת עושה ממחוזות פלונים
תפשיט את העולם מכל זניו בכוח
ותלבישו שמות וגורלים שונים
המתחמקים בלאט מן החושים למוח"
הרדינג.
"לכל ברכת איתן נותן דמותו מנגד.
רוח חיה ואש לחימה
ומילים שהיא משנה מדקה לדקה".
פישל.
היא נולדה ב-1976 בקרית חיים מערבית
לאורך מפרץ חיפה בלילה סתוי
חלפה כרוח סערה על פני שנים מכרעות
וצללה אל תהומות הנשייה רק כדי ללמוד בסוף...
שהסוף הוא תמיד התחלה.
היא העירה משנתן מפלצות קדומות
עמדה קטנה מולן,
ובידה עט נובע מעיין מילים
וצחוק.
סימן שאלה שנותר בדממה
אחרי ששמו גופתך באדמה
ולמה גדול שחולש על הכל
אינו מותיר נשימה
|
ויאמר השם לך לך מארצך אל האדמה שאני קורא לה בשמה
ויבואו פרשנים ויזמרו פירושים על אל האדמה ועל שמה
ויריבו עליה כל האנשים וקולם ישבור את האדמה לאלף רסיסים
ויבוא השם ויביט בכאב וילחש
אדמה שאין לה אם ואב...
|
לעת ערב רוחות נשרפות
ונושפות בגבי יללה עתיקה
אני קוראת במחוגי הזמן
|
על מטוס כתבתי את שמי
והשמיים בו בוערים
אין זמן מספיק בים
|
זמנים שאבדו - האם יחזרו, תוגה נשארה
לאסוף את שברי עלומיי
ים שלוקח בסחיפה אחת את כל החול שבעולם
שעות בכיתי על עזיבתך ימם בכיתי על עזיבתי
אני שומעת עכשיו את השקט שבתוך הראש שלי.
|
"והשמים הם עיוורים"
אמר לי אז האיש
"הם לא יראו עוונותייך"
"אבל יראו פחדים?"
שאלתי בחשש, ידעתי הם רואים
|
הגיפי התריסים בלילה
פן יכבה הנר וידום.
השאילי לי את מלבושייך
שלי ממני נעלייך.
|
פינת חמד שלי ישנה
קורי עכביש בך ואת מצהיבה
ומילים בך אין וכולך עתיקה.
ההייתי או חלמתי חלום.
|
טפטוף אלים של גשם
לא רוצה ללכת
ישבתי על המדרכה
ואת אספת את שברי נשמתי האסורה
|
השתיקה הזו לא פוצעת לי את הנשמה
היא מבינה, אך יגונה מעיב על
|
את עיניה פתחה הילדה
אט אט השילה עורה
הדרקון בתוכה
אש יצאה מקרבה
|
ואם תלכי - אנא אלך?
ואם תלכי ילדה קטנה
איך אשמור עליך
כשחושך ועלטה
|
את כמו ייאוש שקט אילם
שלא יודע צעקה
את כמו מילה בלי הקול
את כמו כנף בלי ציפור
|
קול קורא בשמי
זאבה בלי שיניים
עם לב מלא חמלה
לא הדם ולא אדם
לא יטיבו עמה.
|
בילדים שנופלים ילדים עגולים
ילדים מכל מני צבעים
עננים אפורים שצובעים הקברים
ח"י שנים מת שנים ילדים.
|
ילד שקוף שהוא כולו אני
בדמות שברי לבבי.
דיאלוג עם משהו שלא נולד
סמל לכאב שאין לו אם ואב.
|
אלו הימים שמגיעים
כמו אותם ימים נוראים
בהם אני נזכרת מבפנים
באותם פנים, זמנים אחרים.
|
כל מילה שבירה
כל דמעה דלוחה
כל רגע של כמעט
כל מכתב מקומט
|
עיגולים של שמחה
כפות של ילדה קטנה
|
ויש לו תקוות
חלומות אבודים
רק הוא עוד יכול להאמין
שיש לו עם מי לדבר בצד
|
לא תדע לעולם איך חיפשתי
וכשחשבתי שכבר מצאתי
פתחתי ת'עיניים וראיתי שזה
רק אתה.
|
הנצחה נדירה של תובנה
קיבוע זמן בתוך החוויה
הענקת חיי נצח למילה, לעצמך
נשיפת אוויר ריקה
|
וכשהוא מתייאש
ובצעקה לוחש
לאוזניים ערלות
אני יכולה פשוט לבכות.
|
מפלצת יפה אולי יותר עצובה חומקת בלאט
הם אמרו "תהיי מפלצת" אז היא היתה
כשהחיים הולכים לישון וכל האורות נכבים
מפלצת יפה הולכת יחפה על גלים הומים
|
שירים שהם מצבור גמגום וחוסר הבנה
שיותר דומה לשפיכה מוקדמת
ולא לזיון של המאה.
|
עלה עצוב בסתיו
חיוך עלוב עכשיו
ליטוף נרתע מלגעת
ילדה מה את בכלל יודעת
|
זוהי אדמתי תמיד. אדמת ילדת ותום.
זוהי חדוותי מאז ימות עולם.
זוהי מלכותי ובה אני מלכה
זוהי ילדותי. וילדותי האבודה.
|
הבא לי את השמש, האור, הכוכבים
הבא לי את גן עדן
את כל המלאכים
הבא לי את גרמי שמיים את כל עוונות קדומים
הבא לי את הילד הבא את אלוהים.
|
יום של כלום מבחינת הישגים
מינוס מה שכולם בטח חושבים
שווה לעוגמה וביזוי ואשמה
כל האוכל שממנו צלנפשי ניזונה.
|
מעולם לא הבנתי מכל שנתתי
מה מזה זוכה ומה מזה הוחזר
כי כמה שערגתי רק דם נשאר
מכל המלחמות.
|
הם אומרים/ תני צעדך מעבר למפתן/ והרגל כבדה והמפתן נראה
כאילו
בולס את נתיניו/ מדוע אני רואה דברים גדול מדי/
ולא כמו שצריך/ ודווקא את הדבר/ הדבר החשוב ביותר/
שהוא אני/ אני רואה קטן מדי.
|
להתפעל כמו אדם שלא יודע כלום
מפשטות יפי הגלים שנושקים לרגלי.
ואין קול זאב קורא ברקע שמי - שמי.
ואין טפיפות הלך עזוב נוגעות בגבי
זו רק אני. זו רק אני.
|
שיח ללא מועקה
אדם כמו בהמה
רוקע לנצח עד
גוויעת החשיכה.
|
והאילמות של כל פחדיי
יוצאת בחלומותיי
קושרת בי קשרים
מחבלת בי פצעים
|
ארמונות בחול ופחדים
גלים של שתיקה בים
חיוך שהרוח חטפה
מי אתה?
|
אל תלך או שכן
גם אתה כך חושב
אלוהים אדירים
אתה כה אטום לפעמים.
ואולי
ואולי גם אני.
|
תישן תישן
תישן ילד קטן
תעצום את העיניים
ותישן
|
ובאותו הרגע ממש, אני אביט מעיר אחרת על שמיים שקטים, יפים
ורוגעים וכשצינה תצמרר בי זכרונות נשכחים
יעטוף את גופי גבר אחר וינשק את פניי המחייכים.
ולא בזכותך.
|
|
|
היפ היפ-
היפופוטם
היפ היפ-
היפופוטם
היפ היפ-
היפופוטם
מו מו - פרה... |
|
