|
בסימטה חשוכה אחת
באמצע החיים
מטייל לו זוג הזוי
זוג של... אוהבים?
|
המציאות מתעוררת
היכן שנגמר החלום,
שימך מתנגן על שפתיי
ולא נותן לי לישון
|
כמו בובה על חוטים
ניזונה מפירורי אושר וצחוק,
אני מפזרת חיוכים על במת החיים
מתפרקת על נוסטלגיות מעברי הרחוק
|
דממה ועוד דממה שוררות בחדרי
מילה ועוד מילה מרכיבות את שירי
אכזבה ועוד אכזבה עוצרות בעדי
גאווה ועוד גאווה שומרות אותך מלהיכנס שוב לליבי
|
זכרון ישן, של נגיעה רכה בשפתיים רעבות
מעיר אותי מחלום לקרירות שבמציאות
חצי מיטה מסודרת וכרית ריקה
וזיכרון ישן נושן של מגע ידך
|
אל תביט לאחור אין שם מוצא
תסתכל תמיד קדימה
אל המקום בו חפצה נפשך
|
אז אורזת את עצמי במזוודה
מכניסה ונועלת את מי שאני, ואת הלב
מגלה לפתע שנשארתי חלולה
יודעת את גודל האשליה וזה כואב
|
לא עוד נפש פצועה בוכה בליל
לא עוד מיטה קרה שמורה לך כאשת חיל
|
|
|
איש אחד נכנס
למסעדה, אז
המלצר שואל
אותו: "סלח לי
אדוני, אני יכול
לעניין אותך
במרק שלנו?" אז
האיש ענה: "לא,
אני לא חושב."
ופוף נעלם.
(ביסלי נרדם
בשיעור
פילוסופיה?). |
|
