[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








שרי גמליאל
lost without you...
you're all i want, you're all i need
you're everything, everything...

ICQ 99974932 99974932  sweety

אל היצירות בבמה האהובות על שרי גמליאלאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי שרי גמליאלאל היוצרים המעריכים את שרי גמליאל
אי שם מזמן נוספה מופרעת לעולם ומאז היא כותבת...
אבל שימו לב:
האדם השגרתי מתרגל לעולם,
בעוד האדם הלא שגרתי מתעקש לסגל את העולם לעצמו
מכאן, שכל התקדמות בעולם תלויה באדם הלא שיגרתי...
חומר למחשבה!

"אבל היא שם בחלומות שלא יתגשמו בלעדיך
היא מחפשת את המקום שבו לא תחשוב עוד עליך
אם אתה הולך אז קח אותי, אתה שומע? זאת אני..
שרה אליך: "


You never seem to wonder
   How much you make me suffer...




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
ילדה קטנה עומדת בין המצבות מחזיקה על ידיה חתול קטן, ג'ינג'י
ומביטה בי בעיניים גדולות וירוקות, שערה החום פרוע על פניה.

סופני
מפחיד, אבל אני ידעתי מרגע שראיתי את הסכין מונחת על השולחן
שזה מה שאני הולכת לעשות.

יומן
אתה לא מעכל את הכמות עד שאתה עומד במה שנשאר מטרבלינקה עם
שבעה עשר אלף האבנים הפרוסות לכל עבר שאין שום מקום במתחם שאתה
יכול לעמוד ולראות את כולן יחד...

מאוד נוח לי להיות כרוכה אחריך.
נתונה לשרירות לבך, להאשים אותך בקפריזות שלי, בעצבות שלי, בזה
שאני תקועה במקום.

קונספירציה
עם הזמן פיתחתי תיאוריה לשומשום.
השומשומים הם יצירי השטן!
יבוא יום והם ישלטו בעולם ואנחנו חייבים לעצור אותם!

הוא התיישב על הריצפה, נשכבתי לידו ונשענתי עליו.
"תמיד רציתי להיתקע במעלית... רק קצת יותר גדולה".
הוא צוחק... "פסיכית".

ומנגינת הרוח שמגיעה ואוספת אותי איתה להסתחררות באי-שם מעל
הכל, מעל כאן, רחוק מכל מה שהוא אני.


לרשימת יצירות השירה החדשות
שואה
הם רואים הכל, שומעים, נאנחים בעצבות.
הם זוכרים, הפצעים שלהם לא מגלידים, הם זוכרים כל השנה.
אנחנו מקדישים 40 שניות לדקה דומייה.

I miss you in a thousand ways

אהבה
איך התגברנו על האהבה הזאת תגיד לי
ואולי בכלל היא לא הייתה

מפרפרת על כביש עפר
משאירה מאחורי ענן אבק שיסתיר לי
את כל הדברים שאני אתחרט עליהם מחר

האמונה מעוורת
אנשים מקובעים
לא רואים, לא שומעים
מפספסים את אלוהים.

ייסורים
אם תבקש אותי לשתוק
אחתום שפתי
אעטוף אהבתינו בתכריכים.

אני רוצה לצרוח אותך החוצה ממני
אלוהים יודע שניסיתי
אבל המגע שלך השאיר עליי כוויות שלא נותנות לי לשכוח

שואה
וטביעות הרגלים שצעדו יחפות
וקולות הצחוק שלא ידע למה לצפות
וקולות הטעינה וקולות הירי
ודממת הצרחות שנפסקו בן רגע.

תפסיק לשחות לידי כל הזמן ותציל אותי.
תפסיק ללטף לי את היד ותמשוך אותי החוצה

מינימליסטי
והנה אני שוב במכונית
מול אותו רמזור
מחכה שיתחלף...

החבר הכי טוב של החבר שלי
מצליח להצחיק אותי כשאני עצובה

החבר הכי טוב של החבר שלי
תמיד הייתה ביננו משיכה...

בחורה שהיתה פעם תמימה
השתקפות מושחטת,
מכוסה בנזקי הזמן.

בדידות
זכרונות של לצחוק
זכרונות של לבכות
זכרונות לתמיד, מלווים בדמעות...

ייסורים
מנותקת
לכודה בתוך בועה
לא שומעים אותי צועקת

כעס
ונמאס לחיות פה
רוצה לחיות בסדרת טלויזיה או בסרט
בלי החלטות
שהבמאי יגיד לי מה לעשות

קול אנחותיך
לצד קול צרחותי
מראה חיוכך
לצד מראה דמעותי

בדידות
שוכבת, ללא תזוזה, בוהה בסדק קטן בתקרה
נותנת לשקט לחלחל לתוכי לאט, בשיטתיות עדינה ומוכרת...

רובה, מטרה קטנה
וביד 10 כדורים.

בדידות
לעמוד בשדה ולרקוד עם הרוח,
להתעטף בקרני אור שעוד לא נגעו באיש.

הרהור
אם הוא היה יכול
הוא בטח היה עוזב מזמן
או מתאבד כי היה לו עצוב מידי

אבל הוא יושב שם, מחכה בסבלנות
הוא יודע שאני אשבר

מינימליסטי
כמו מעגלים על פני המים
אתה עכשיו רק זכרונות

מינימליסטי
מסתחררת, מאבדת שליטה
טובעת בים האי שפיות שיצרתי

רוצה להתנסות, רוצה להתנער
רוצה לשקוע ולא להקבר

עשן אפרפר מתפתל בחלל החדר
קשוב לקצב נשימותיי, מתפזר.
(תכולת הראש לי יכולה להיות מבלבלת. גם בשבילי.)

ואתה מסובב את הסכין
כל פעם קצת, ועוד קצת

נהנה עד עכשיו?

2004 אני בת 17
עדיין צועקת וצורחת
לפעמים בוכה בלילות.

המקום שלי
מקום לחשוב, מקום ליצור
מקום לבכות, מקום להתמזמז

געגוע
חלומות שהפסקתי לחלום
משאלות שכבר לא יתגשמו
בקשות שהפסקתי לבקש
אשליות שמזמן התנפצו

פיוט
כחיית יער רעבה מסתובבת וצדה
היא עדיין מחפשת את מה שפעם היה לה

תחושתי
והם לא מוותרים עלי
כמו שאני ויתרתי עליהם

קצרצר
כשרע לך רע לי, כשאתה שמח אני שמחה
וכשאתה עצוב אני בוכה.

קצרצר
רוצה לחזור מקרב
כדי שתשמח לראות אותי

אבל שנינו ניגמר... נישאר בחלומות.
נשארתי אני לבד
צועדת בשביל האשליות...

גיהנום
השיר הזה נבנה על קברי זכרונותיך,
על פערי התהומות אליהן נפלתי אינספור פעמים

ישנם שני סוגים של שתיקה


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
הוא ואני
כבר מזמן איבדתי כל תקווה שאני אפסיק לחשוב עליך כל הזמן
גם הפסקתי כבר להילחם בזה.

הליטופים, הנגיעות,
החיבוקים, הנשיקות,
על האהבה, על הכאב,
לכל מי שגרם לי להתאהב...
לכל מי ששבר לי את הלב.

מכתב
לעולם לא תדע
איך עמדתי מולך נאלמת,
מבזבזת את הסיכוי האחרון שלי
להסביר... לבקש.
להחזיר אותך אליי.

כמה מוזר זה שיש לך משהו להגיד ואתה לא מצליח למצוא את המילים
להגיד אותו.
נשאר לכוד במחשבות שלך בלי שום דרך להתבטא


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
כל מה שאני.
כל הטירוף, כל ההזיות, כל השטויות וכל האמת הכי כנה ואמיתית
שלי, כל הבלאגן בתוך הראש שלי.
כל הדברים שלעולם לא תבינו...

אני מתחילה לשכוח את מגע ידך בגופי
וזה מפחיד אותי

אני מתחילה לשכוח את קצב נשימותיך
וזה מפחיד אותי

הוא יודע שהיא מחכה לערב.
שוב יוסרו המחסומים והכל יהיה מותר
למחרת אף אחד לא יזכור.
קסם.

שאלות שנזרקות לחלל
מסתובבות,
עושות לי סחרחורת
ושבות ככלא היו.

מנסה
נפגעת
מוותרת
נשברת

לפעמים אתה צריך לצאת מעצמך
כדי לגלות את האדם שהיית פעם
או לאבד את האדם הזה לחלוטין.




אל הארכיון האישי (14 יצירות מאורכבות)
פעם היה איש
כחול. הוא גר
בבית כחול, ישן
במיטה כחולה,
צחצח את שיניו
הכחולות במברשת
שיניים כחולה.
היה לו ראש כחול
ושיער כחול. יום
כחול אחד הוא
נסע במכונית
הכחולה שלו,
ופתאום ראה
בצידי הדרך
הכחולה- איש
ירוק. הוא עצר
לידו ושאל:
"תגיד, איך זה
שאתה ירוק?"
אז האיש ענה לו:
"אני? אני
מסלוגן אחר"


תרומה לבמה





יוצר מס' 31562. בבמה מאז 18/2/04 5:45

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לשרי גמליאל
© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה