|
אי שם מזמן נוספה מופרעת לעולם ומאז היא כותבת...
אבל שימו לב:
האדם השגרתי מתרגל לעולם,
בעוד האדם הלא שגרתי מתעקש לסגל את העולם לעצמו
מכאן, שכל התקדמות בעולם תלויה באדם הלא שיגרתי...
חומר למחשבה!
"אבל היא שם בחלומות שלא יתגשמו בלעדיך
היא מחפשת את המקום שבו לא תחשוב עוד עליך
אם אתה הולך אז קח אותי, אתה שומע? זאת אני..
שרה אליך: "
You never seem to wonder
How much you make me suffer...
ילדה קטנה עומדת בין המצבות מחזיקה על ידיה חתול קטן, ג'ינג'י
ומביטה בי בעיניים גדולות וירוקות, שערה החום פרוע על פניה.
|
מפחיד, אבל אני ידעתי מרגע שראיתי את הסכין מונחת על השולחן
שזה מה שאני הולכת לעשות.
|
אתה לא מעכל את הכמות עד שאתה עומד במה שנשאר מטרבלינקה עם
שבעה עשר אלף האבנים הפרוסות לכל עבר שאין שום מקום במתחם שאתה
יכול לעמוד ולראות את כולן יחד...
|
מאוד נוח לי להיות כרוכה אחריך.
נתונה לשרירות לבך, להאשים אותך בקפריזות שלי, בעצבות שלי, בזה
שאני תקועה במקום.
|
עם הזמן פיתחתי תיאוריה לשומשום.
השומשומים הם יצירי השטן!
יבוא יום והם ישלטו בעולם ואנחנו חייבים לעצור אותם!
|
הוא התיישב על הריצפה, נשכבתי לידו ונשענתי עליו.
"תמיד רציתי להיתקע במעלית... רק קצת יותר גדולה".
הוא צוחק... "פסיכית".
|
ומנגינת הרוח שמגיעה ואוספת אותי איתה להסתחררות באי-שם מעל
הכל, מעל כאן, רחוק מכל מה שהוא אני.
|
הם רואים הכל, שומעים, נאנחים בעצבות.
הם זוכרים, הפצעים שלהם לא מגלידים, הם זוכרים כל השנה.
אנחנו מקדישים 40 שניות לדקה דומייה.
|
I miss you in a thousand ways
|
איך התגברנו על האהבה הזאת תגיד לי
ואולי בכלל היא לא הייתה
|
מפרפרת על כביש עפר
משאירה מאחורי ענן אבק שיסתיר לי
את כל הדברים שאני אתחרט עליהם מחר
|
האמונה מעוורת
אנשים מקובעים
לא רואים, לא שומעים
מפספסים את אלוהים.
|
אם תבקש אותי לשתוק
אחתום שפתי
אעטוף אהבתינו בתכריכים.
|
אני רוצה לצרוח אותך החוצה ממני
אלוהים יודע שניסיתי
אבל המגע שלך השאיר עליי כוויות שלא נותנות לי לשכוח
|
וטביעות הרגלים שצעדו יחפות
וקולות הצחוק שלא ידע למה לצפות
וקולות הטעינה וקולות הירי
ודממת הצרחות שנפסקו בן רגע.
|
תפסיק לשחות לידי כל הזמן ותציל אותי.
תפסיק ללטף לי את היד ותמשוך אותי החוצה
|
והנה אני שוב במכונית
מול אותו רמזור
מחכה שיתחלף...
|
החבר הכי טוב של החבר שלי
מצליח להצחיק אותי כשאני עצובה
החבר הכי טוב של החבר שלי
תמיד הייתה ביננו משיכה...
|
בחורה שהיתה פעם תמימה
השתקפות מושחטת,
מכוסה בנזקי הזמן.
|
זכרונות של לצחוק
זכרונות של לבכות
זכרונות לתמיד, מלווים בדמעות...
|
מנותקת
לכודה בתוך בועה
לא שומעים אותי צועקת
|
ונמאס לחיות פה
רוצה לחיות בסדרת טלויזיה או בסרט
בלי החלטות
שהבמאי יגיד לי מה לעשות
|
קול אנחותיך
לצד קול צרחותי
מראה חיוכך
לצד מראה דמעותי
|
שוכבת, ללא תזוזה, בוהה בסדק קטן בתקרה
נותנת לשקט לחלחל לתוכי לאט, בשיטתיות עדינה ומוכרת...
|
רובה, מטרה קטנה
וביד 10 כדורים.
|
לעמוד בשדה ולרקוד עם הרוח,
להתעטף בקרני אור שעוד לא נגעו באיש.
|
אם הוא היה יכול
הוא בטח היה עוזב מזמן
או מתאבד כי היה לו עצוב מידי
|
אבל הוא יושב שם, מחכה בסבלנות
הוא יודע שאני אשבר
|
כמו מעגלים על פני המים
אתה עכשיו רק זכרונות
|
מסתחררת, מאבדת שליטה
טובעת בים האי שפיות שיצרתי
|
רוצה להתנסות, רוצה להתנער
רוצה לשקוע ולא להקבר
|
עשן אפרפר מתפתל בחלל החדר
קשוב לקצב נשימותיי, מתפזר.
(תכולת הראש לי יכולה להיות מבלבלת. גם בשבילי.)
|
ואתה מסובב את הסכין
כל פעם קצת, ועוד קצת
נהנה עד עכשיו?
|
2004 אני בת 17
עדיין צועקת וצורחת
לפעמים בוכה בלילות.
|
המקום שלי
מקום לחשוב, מקום ליצור
מקום לבכות, מקום להתמזמז
|
חלומות שהפסקתי לחלום
משאלות שכבר לא יתגשמו
בקשות שהפסקתי לבקש
אשליות שמזמן התנפצו
|
כחיית יער רעבה מסתובבת וצדה
היא עדיין מחפשת את מה שפעם היה לה
|
והם לא מוותרים עלי
כמו שאני ויתרתי עליהם
|
כשרע לך רע לי, כשאתה שמח אני שמחה
וכשאתה עצוב אני בוכה.
|
רוצה לחזור מקרב
כדי שתשמח לראות אותי
|
אבל שנינו ניגמר... נישאר בחלומות.
נשארתי אני לבד
צועדת בשביל האשליות...
|
השיר הזה נבנה על קברי זכרונותיך,
על פערי התהומות אליהן נפלתי אינספור פעמים
|
כבר מזמן איבדתי כל תקווה שאני אפסיק לחשוב עליך כל הזמן
גם הפסקתי כבר להילחם בזה.
|
הליטופים, הנגיעות,
החיבוקים, הנשיקות,
על האהבה, על הכאב,
לכל מי שגרם לי להתאהב...
לכל מי ששבר לי את הלב.
|
לעולם לא תדע
איך עמדתי מולך נאלמת,
מבזבזת את הסיכוי האחרון שלי
להסביר... לבקש.
להחזיר אותך אליי.
|
כמה מוזר זה שיש לך משהו להגיד ואתה לא מצליח למצוא את המילים
להגיד אותו.
נשאר לכוד במחשבות שלך בלי שום דרך להתבטא
|
כל מה שאני.
כל הטירוף, כל ההזיות, כל השטויות וכל האמת הכי כנה ואמיתית
שלי, כל הבלאגן בתוך הראש שלי.
כל הדברים שלעולם לא תבינו...
|
אני מתחילה לשכוח את מגע ידך בגופי
וזה מפחיד אותי
אני מתחילה לשכוח את קצב נשימותיך
וזה מפחיד אותי
|
הוא יודע שהיא מחכה לערב.
שוב יוסרו המחסומים והכל יהיה מותר
למחרת אף אחד לא יזכור.
קסם.
|
שאלות שנזרקות לחלל
מסתובבות,
עושות לי סחרחורת
ושבות ככלא היו.
|
לפעמים אתה צריך לצאת מעצמך
כדי לגלות את האדם שהיית פעם
או לאבד את האדם הזה לחלוטין.
|
אל הארכיון האישי (14 יצירות מאורכבות)
|
|
אין לנו צנזורה,
רק הגבלות על מה
אסור לכתוב |
|
