|
"ופשוטים הדברים, וחיים, וניתן בם לנגוע"
לאה גולדברג
ילידת 1976
נחום אוהב נשים, הרבה נשים; הוא אוהב אותן שמנות, רזות,
מכוערות או יפות. הוא כל כך אוהב נשים שהוא יכול להיות עם כל
אחת בלילה אחר, או עם כולן יחד באותו לילה. נחום לא עושה אהבה
עם בחורות, הוא מזיין. הוא מזיין אותן חלש או חזק, בקשירה או
בלי, בהלקאה או בליטוף.
|
את צחוקך מעולם לא שמעתי את עיניך דומעות או סתם מבהיקות מעולם
לא ראיתי, מעולם לא ליטפתי את שיערך, מעולם לא הרחתי את ריחך,
מעולם לא דיברת אלי, מעולם לא שמעת את שמי.
אבל אני שמעתי את שמך, הוא היה בחדשות.
|
אבל השמש היתה לקראת שקיעה,
ואני נוסעת בגבי אליה
והנה אני רואה את צילי שלי, נוסע לבד
|
עזבתי חדר אפוף עשן, אפוף שאלות
|
שיפדתי את עצמי על המזלג שלך,
בכוחות אחרונים, אך בהחלט חזקים
|
הברושים מסמלים
את בית הלנים לתמיד
|
אשה שלווה מופרת
הופכת מחוללת
מחללת
|
להיות למטה
מתחת לשיא
צלילי שבר
לב רוח גוף
|
נפשך כמו רוח עדין
חולפת בם
ומשאירה שובל של ריח עדין וציור מעורפל של תווי פניך
ואתה נמוג.
|
אולי אם ארפה
אולי אם ארפה
אולי אם ארפה
|
שמעתי מאנשים זרים שראו אותך פה או שם, חיכיתי בסתר, שתצוץ לי
מאיפשהו, שאוכל לראות אותך שוב, מתישהו.
|
אני אוהב אותך קרן, אני שומע את עצמי אומר בביטחון מופרז. שואל
את עצמי: מאיפה המשפט הזה הגיע? אני אמרתי את זה?
|
בוחרת את נפילתי הבאה, איזה משפט חזק, אולי חזק מידי גם
בשבילי. כיצד בוחר לו אדם היכן ומתי ליפול?
|
את בגדי ההוללות של יום האתמול לבשת גם הבוקר שנתקלתי בך
בכניסתך לביתנו בשעת בוקר מאוחרת עייף מחוסר שינה. פרפר מתהולל
שכמוך, המושך זבובים אליו כאור בוהק, כל ערב נכנסו שתיים
צוהלות לחדרך, כל אחת בתורה, ויצאו זורחות.
|
אל תנדדי עדין הלאה אל מחוזות החוזק
שעוד לא פסעת בגאיות הכאב.
|
אל הארכיון האישי (5 יצירות מאורכבות)
|
חכם אחד אמר:
"אנשים הורגים
צפרדעים סתם,
והם לוקחות את
זה ברצינות" |
|