|
עוד יום, שוב בוקר.
קניתי קפה שחור (למה זה תמיד מפתיע את המוכרים כשאומרים קפה
שחור?!) יושבת על הספסל שלנו באוניברסיטה, שבעצם הוא כבר רק
שלי. ויש פה אנשים זקנים שעובדים על טקסט להצגה.
|
שלוחת עצב. יש מונח כזה.
עצומת עיניים אני נותנת להן
להשתלח בגופי.
לרשת את עצבי.
|
תחת אגרופי הרגשות הגואים
הלב שלי לש עצמו עד תום.
מונח על קרש חשופה,
בוכה דמעות ערגה וכלימה.
|
|
|
זה פשוט נהדר,
ממש פנטסטי,
באמת גאוני, כל
כך מדהים, ממש
יצירת מופת
גרפומן הסלוגנים
לאחר שנשאל איך
הוא היה מתאר את
הסלוגנים שלו
במילה אחת |
|
