|
ספיר דיאמנט נולד במזל"ט בשנת 1980 , ולפי כל
העדויות מהסביבה , לא הפסיק לדבר מאז( כן כן ממש
מאותו יום...).
בשנת 2002 , הורד סוף סוף בהצלחה מהמזל"ט ופצח
בכתיבת תעוקות ליבו בשעות לילה מהוהות.
רוצה להיות סופר ומשורר מפורסם, ולגבי מעריצים הוא
טוען שההערצה לא מציקה לו, אבל עדיף שתשלחו צ'קים/
מזומן / איגרות חוב וכיוצא בזה...
הדף שלי: http://spaces.msn.com/members/SapirD
בואו בהמוניכם- רק תדעו שכרגע כל מה שיש שם זה לינק
לפה :-)
"...אלוהי הבקבוק, אלוהי הצפחה.
תמיד ידע ז'ק לציין אחרי שציין דעתו שזוהי גם דעתה
של הצפחה ואכן הרבה להתייעץ עם ידידתו זו..."
מתוך "ז'ק הפטאליסט ואדונו" של דני דידרו
" ...התענוג לשחות יחידי באגם של מים צלולים, באגם
המתפתל בין חורשות, סלעים ופרחים, כשרוח חרישית
לוטפת אותך, יקנה להדיוטות מושג קלוש ביותר מהחדווה
העילאית שהיתה פוקדת אותי שעה שנשמתי טבלה בקרניו של
נוגה טמיר, שעה ששומע הייתי את הקולות האיומים
והנבוכים של ההשראה..." מתוך "הקמיע (עור היחמור)"
של אונרה דה בלזאק
"ב12/11/04 יצא לחנויות הספר "ההולנדי של עכו
-סיפורים קצרים על כדורגל" בהוצאת גלורי . הסיפור
סיימפרה מילאן מופיע בגירסה ערוכה בתור "מילאן לנצח"
בספר . רוצו בהמוניכם לקנות
אנשים יקרים!
אני רוצה להודות לכל מי שנכנס, התרשם והגיב לתסריט
"גורל אכזר". בסופו של דבר בגרסתו הנוכחית הוא
הוגש לוועדת התסריטאות של או"נ תל אביב- ועברתי אותה
:-)
תודה גדולה לכולכם על כל החומר שנתתם לי למחשבה,
ואתם יותר ממוזמנים להביט בגרסה הסופית שלו, ולהביע
את דעתכם...
שוב אנחנו יורדים באותו מסלול ידוע, כמו מחליקים למקומנו הטבעי
ברוח וצלצולים. נערות צעירות צועקות ומשתוללות, מתעלפות עליי.
אלה ימים גדולים - מאז שבריאן שם אותנו כאן בליברפול על מסלול
ההצלחה, החיים שלי השתנו. זה כבר לא ג'ון ופול זרוקים באיזה
מחסן אחורי.
|
this story is a part of my project called "world stories -
el bolson" and it is utterly and completly fictional. allso
i deeply apologize for all the women that were insulted-
this is indeed a joke on your behalf
|
ברכיו הקטנות של שיימוס בערו ממאמץ. נדמה היה לו שהגבעה רק
הולכת וגובהת ככל שהוא מטפס ומתאמץ, והוא נאלץ למחות את הזיעה
שניגרה כבר מכל גופו כדי שלא תכסה גם את עיניו. הפיתוי לעצור
ולתת מנוחה לשריריו הדואבים היה גדול
|
הטקס הזה חזר כמעט כל יום בזמן האחרון , או בעצם מאז אותו יום
נורא ביער.
הסיפור נכתב עבור הסדנה החמישים כטייק אוף ל"משל הצבי המנומס "
שהעליתי עבור הסדנה ה48 , בתור מחווה לבדיחת סטלנים ידועה.
הקישור למשל נמצא בסוף הסיפור.
|
הוא עצר לידה, מופיע לפתע מעל ראשה, מפתיע אותה, אפילו מבהיל
אותה - בכל זאת שפן מגודל שכזה לא רואים כל יום ועוד אחד לבוש
כמו ג'נטלמן אנגלי. הוא לא אמר כלום לאליס רק הסתכל בפניה במבט
שנראה לאליס זועף במקצת, והסתלק מעל פניה.
|
קיבנימט , איזה קור אימים. כבר עשר דקות אני מחכה פה בגשם
והשעה כבר חמישה לשתיים עשרה בלילה . הנה האוטובוס מגיע. אני
לא שונא כל כך גשם , אבל כשעזבתי את הבית של דורית לא ציפיתי
שירד גשם ונתפסתי לא מוכן
היצירה נכתבה עבור הסדנה ה51 ולפי קוויה המונחים
|
על כל משאבי הטבע הרבים שמדינת דרום אפריקה התברכה בהם, נפקד
אחד שכל כך צורב אותך כאן בפארק קרוגר.
(גרסה מעובדת של הסיפור שנכתב לסדנת ההתמכרויות ה-55)
|
הסיפור הוא מתוך הפרוייט של סיפורי העולם - אל בולסון, והוא
כמובן דימיוני לחלוטין- מצטרף לסיפור השני שנקרא"sugar rush"
|
היה זה לילה קר ורטוב, גשם זלג בכל עבר. סופי דילגה במיומנות
בין השלוליות, נזהרת שלא לטבול את נעליה יותר מההכרח. השק
התדלדל על כתפה באלימות כתוצאה מהקפיצות התזזיתיות. אותו שק בד
עלוב, הכיל את כל רכושה בעולם והיא נאחזה בו בחוזקה.
|
"כן , אדוני השופט, התביעה קוראת למר ניסים עזריהו" אמר העו"ד
בקול נישא, מיד אחרי שקם על רגליו ברוב טקס.
מר עזריהו היה אדם בשנות החמישים לחייו, שערו מאפיר ועורו הכהה
מקומט - נראה מבוגר מכפי גילו.
העו"ד הביט במר עזריהו שמיאן לקום מכיסאו והתקרב אליו ואמר...
|
אך באותו אחר צהריים של ה-28 בדצמבר 1895 ישבתי שם לבדי, ולא
תרצו לשמוע דווקא על השקיעה היפה שהייתה באותו ערב כמו בכל
ערב. לא ולא, סיפורנו שונה בתכלית.
|
"תא משפחתי" - מושג מוזר בפני עצמו, שהרי תא הוא מושג שנובע
ממונח ביולוגי טהור, מה שמעלה במוחי ובוודאי גם במוחכם תהיות
רבות על טבע האדם, ולמרות זאת, הרי ניתן לומר שאותו "תא מורחב"
מתכנס לו בהזדמנויות מיוחדות שרק אז ניתן לקרוא לו "תא", וגם
אז...
|
מוצ'ילה=תיק- בספרדית, מוצ'ילר=נווד, מישהו שנושא מוצ'ילה על
הגב תמיד, טרק= טיול הליכה, צ'ולה= כינוי לאישה בוליביאנית או
פרואנית: מאפיינים נפוצים- סל גדול, דבה,יניב=משחק קלפים נפוץ
ופופולרי בין מוצ'ילרים ישראלים.
|
יום חג הולך ומתקרב. לא יום חג רגיל הוא, רוב האנשים לא יידעו
אפילו שהוא קיים. אין הדבר ללמדנו שלא קיים הוא. אדרבה, קיים
ושריר ובעוד יומיים ישתנו פניה של רהט כמו שלעולם לא נראו בגלל
אותו יום חג מסתורי.
|
"אומרים שהקרב מתקרב - עומד להתחיל, ובינתיים יש רק מתח
באוויר.
אנחנו מקיימים את השגרה שלנו - מצחצחים את השיריונות השחורים,
משחיזים את הנשקים, שומרים על החומה, ויוצאים לסיורים.
כולם מנסים להעסיק את עצמם, אבל קשה להתעלם מהמבטים העגומים.
אני מתגעגע המון, ו
|
סיפורינו פוצח בערבו של יום אחד, בו חזר כמו כל יום השפן
מעבודתו במפעל התמרוקים.
קיפץ לו השפן בשבילי היער, שמח וטוב לב על המנוחה המתקרבת.
לפתע שמע קול אנקות מהשיחים.
|
"ביל המדמם ניקה בקדחתנות את כלי הרצח, גרזן קרח אימתני, שנטף
דם מהקורבן ה23 שלו מאז החל את מסע הטרוף.
התנועות העצבניות שלו העידו על חוסר שביעות רצונו, ואף יותר
מכך:
"אני חייב לשים לזה סוף." אמר לעצמו ביל בקול עמוק ורוטן.
|
אומרים שמים הם כחולים אבל פה בוונציה אנחנו מתחילים מסגול
עמוק בחושך ועולים לכתום אדמדם עם הזריחה , ואחרי שעה אנחנו
מגיעים לירוק כהה וחוזרים לאדמדם בשקיעה.
כשאני יושב לי שם , על מעקה השיש ואבן של הטיילת של רחוב
אנג'לו, המחשבות הכי יפות עוברות לי בראש.
|
התחושה הראשונה שמעיקה עליך כשאתה שוכב במערבל בטון שמסתובב,
היא תחושת הרטיבות. העיסה האפורה הכבדה הזאת נצמדת לך לבגדים
ולעור כמו שכבת עור נוספת, מכבידה עליך, מעקצצת בעורך, ריחה
הכבד מסחרר את ראשך.
|
ובחזרה לאותו "יום", נשלחה הודעה דחופה לחברי ההנהגה, מזלדורן
ה-13 בכבודו ובעצמו, מנהיגה הדגול של מעצמת זלדורן, צאצאו של
זלדורן הדגול שהקים את המושבה בכוכב זלדורן 9 (איש לא יודע איך
השתרבב ה9- לשמו של הכוכב, כנראה יותר מידי star trek).
|
אני שונא את ההערות הציניות האלה. עכשיו הקפה כבר התקרר, והלכה
המוזה. שונא את הריאליטי !
|
bade in my blood you wicked saint
bade in the red , it's blood it's not paint
|
what are you trying to prove?that' you're a complete fool ?
if you were in my place would you have acted so cool?
|
in the name of god , you would do anything
steel , borrow , rob- for you it's not a sin
|
fire is consuming my body from inside
it's hard to breath, but harder to stop
|
and in that night i had a dream.
and in my dream i woke up, and my heart was missing.
how can you notice your heart is missing?
it4s not a matter of a heart beat
it4s niether a matter of blood presure
it4s a matter of the void i discovered in the
|
my heart is pounding for another poem
this time not so gloom, smiling threw it all
|
מהי אהבה אבא? שאל אותך הבן
שאלה קשה , אין ספק ,וייתכן
שגם בגיל 40 או 50 או 60 (או יותר)
לא תדע מה לעזאזל זה אומר
|
"היא כמו אחותי", אתה אומר בבטחה
אז למה הפשטת אותה במוח שלך?
ככה אתה חושב גם על אחותך האמיתית?
אל תשבע, זה רק יותר מבעית
|
אומרים ששני חדרים ללב
ואת תופסת אצלי בית שלם
ואם היה גם רק חדר אחד,
הייתי נותן אותו לך ברצון
|
יושב באוטובוס לריו טורביו
לידי בחורה ארגנטינאית יפה
מבט עיניה מצועף
היא לא יודעת שאני כותב עליה
|
אחותי הקטנה, את צללית או בבואה?
משחקת לך ילדה, פעם צוחקת, פעם בוכה
|
ואם את חושבת שרק לפגוע בך , לנקום רציתי
טעית גברת , אני לא משלשום הייתי
כשיש לך מוזה מתחת לידיים , ככה תוותר עליה בקלות?!
אבל לא פטרון אני גברת , כי אם סרסור עם קבלות
|
יושב לי באמצע שום מקום
חושב על שום דבר
ברקע שומע המהום
מוסר השכל מוזר
|
פתאום כשהתעוררתי הבוקר היה כתום
הייתי קצת מופתע, בכל זאת זה לא כל יום
התרחצתי, התאוששתי, הסתכלתי וקפאתי במקום
בכל זאת, בחוץ הכל היה כתום
|
אבל העיניים...
עינייך מכשפותו כובשות
עמוקות וחודרות
כחול ירוק בוגדני-חושני
עוטף אותי ומהפנט
|
כך אירע עם שירים מאז תחילת ימיו
שכל אחד לוקח עט כאילו הטיל מימיו
על דפים לבנים מטילים נוזל צהבהב
בלי לדעת האם הוא שתיל או שליבלבו עליו
|
באמצע בקעת המלח פגשתי בחתול בר אחד
אמר לי החתול: "אני נמר, נמר מיוחד"
|
דם ויבלות ייעלמו או ידמו לגומות חן ענוגות
כשנגיע לגיא השריפה וניתך שוב לעיסה המאוחדת שלנו
אז נדע שידינו הם ידיי פועלי האהבה, כולנו יפים
עיסה אחת גדולה של חומר אנושי משובח- או גרוע , אבל חומר אחד
ומאוחד
נכתב לסדנה מספר 53
|
היה היה לו
איש אחד
חי לבד
או לא ממש
|
מצרף עוד חיוך שלך, גונב עוד מבט שלך
עיניך נוצצות
חיוך שלי, מבט שלי, מתבזבזים
|
מילים נאמרות בצורה פשוטה
סתם אויר שנורה החוצה עם תנודה
מילה קטנה מתגלגלת על הלשון
מילים קטנות, אבל דוקרות כמו קלשון!
|
אין עכשיו משהו רגיל בך
עכשיו את כולך משהו אחר
עכשיו זה בולט מגופך
ונועץ בי מבט מתריס
|
אני מסתובב סביבך, מנסה למשוך אותך אליי
מתקרב בריצה או בהילוך איטי
מנסה מעוד כיוון
מוריד את הראש ונושף אבק
ואת תוקעת בי עוד חרב
|
חרון הלהבות רודף את חלומותי
מאז הלילה ההוא...
החום הזה שממיס את כל השכבות,
בעדינות שורף גם את כל החי
ואני לא צורח מכאבים. לא ולא
אני כמו זבוב שנמשך ללהבה
|
משקפי שמש הם דבר נפלא
מגינים מהשמש ונראים לא רע
האמת נגיד, שרואים פחות טוב
אבל זה דווקא יתרון יגידו הרוב
|
אנשים מתפוצצים באמצע תל אביב
ואצלנו אומרים "נכנס בהם, יא חביב"
"נבנה חומה, נפריד בין הצדדים"
איזה חומה עוצרת מתאבדים?
פסטיבל האבסורד, מוכרים אשליות
פתרונות זולים לבעיות גדולות
|
אהובתי הצנועה, כל השנים שומרת נגיעה
ממני לא תשמעי תלונה או מענה
בכל זאת, למרות הגיל, את ציפור שיר צנועה ומקסימה
|
רוב אנשי עולם יאמרו, שליבם קירבם חברו
כשראו את הוד הזו, שבה הזו, להיות כזו, או לפחות לראות כזו
ואם בתוך נפשו חפזו, או אולי בכלל מיד קפצו, למסקנה שחורה כזו
שאת מחמד נפשנו זו נראה עוד לא נושמת
|
שלוות תמימות דקה ולובן עורך הרך
ברכות נאנחת בתוכך הכל מבעבע , מותך
על שפתייך הדקות חיוך עדין נבוך לכל עבר משתלח
|
והנשים..
הנשים נרטבות וזוהרות
שהגשם יספוג אותם במים
זאת לא קללה או מזימה
זו משאלת לב מלאת זימה
|
נדמה שהכל כבר נאמר
אך יש גרונם עוד לא ניחר
לבכות את מר גורל אכזר
שלא נשבר
ולא נגמר
ורק הלב
ממר למר
ודם בנהרות ניגר
|
גבירתי הנאווה
תעשי לי טובה
תראי קצת ערווה
את לא רטובה?
|
שלוש מרפות מעל , דואות
יופי, חכמה ויצר
שלושתן מרחפות, צופות
|
buti is in my eyes a word that describes the good that one
finds in what he sees, and it could go from good looks to
good brains to quality humor, and the same about steel buti
|
אוטובוסים זה לא נושא מעניין בפני עצמו - אלא אם כן אתם חברי
אגד או דן.
מה שמעניין אותי זה כל נושא הנסיעות באוטובוסים, או יותר נכון,
האוטובוס כקונספט של חיים.
כמוצ'ילר בדרום אמריקה, הכותרת הזאת - האוטובוס כקונספט חיים
היא פחות הזויה משהיא נשמעת.
|
כאשר קיבלתי את המשימה לקרוא את "סוף העולם-סגרנו לשיפוצים" ,
הסתכלתי על העורך שלי במבט של קרנף שאכל צפרדע בטעות.
|
למעשה העבודה הזו דורשת מהמפעיל את הדרישה הייחודית - שתהיה לו
אצבע אחת באחת מהידיים שבה יוכל להשתמש כדי ללחוץ על אותו
כפתור. אין מה לומר, למרות שרוב בני האדם מכילים עשר כאלה, אני
בהחלט מרגיש שנועדתי לעבודה הזו.
|
מאיפה אני יודע שאני בכלל היפוכנדר? אני שואל את עצמי ביושבי
לכתוב את הווידוי הזה.
טוב, האמת שרק לטעון שאתה היפוכונדר זה סוג של היפוכונדריה,
לא?
בנוסף לכך שאין לי סימוכין מקצועי לעניין הזה, אני גם שונא
תרופות ורופאים (וסליחה עם הרופאים בקהל...)
|
בהגיעי מהמרחבים אל מחוזותיכם, רואה אני אתכם, המון אדיר.
מתאספים אתם, אך למה מצפים? מה הוא מאחז העיניים לו אתם סוגדים
כאן ברבבות ואלפים?
איש בשורה אני,
לא בכדי צעדתי ארוכות,
לא בכדי הדהד קולי בנבכי ראשי,
לא בכדי עומד אני כאן לפניכם.
|
איך זה יכול להיות שיש לי מחסום? איך? לי? שתמיד יש לי רעיונות
חדשים, שכל דבר שאני שומע ורואה נותן לי השראה? איך?
|
אני ספיר דיאמנט ואני אלכוהוליסט.
לא, לא התבלבלתי, אני לא חושב שפה זה פגישה של אלכוהוליסטים
אנונימיים.
אני לא מתכוון לאמר שאני שתיין כפייתי- אחד כזה שתמיד מחובר לו
איזה בקבוק ליד, או ששותה לו מהבוקר עד הלילה.
|
טוב גבירותיי ורבותיי , פסח מתקרב, ואיתו הארוחות המשפחתיות
הגדולות.
כולם נוסעים לאנשהו או מארחים מישהו , והכל שמח וחגיגי.
הכצעקתה ? לא ממש ...
כבר הרבה זמן רציתי לכתוב על זה- על ארוחות משפחתיות. במשפחה
שלי זה ארוע שחוזר על עצמו במשך השנים , בכל מיני ארו
|
קראתי סיפור מפורסם והבנתי את הפואנטה.
חשבתי כך לפחות.
|
בדרך כלל אני לא כותב פה ניתוחים לסרטים. אני משאיר את זה לאתר
של הקורס שלי באוניברסיטה (קורס שאני לוקח לא מעביר :-) . אבל
משום מה הרגשתי שאת זה לא אוכל לרשום שם. מוזר כי שם הרבה פחות
אנשים קוראים את מה שאני כותב (או יכולים לקרוא) אבל שם זה
אנשים שאני יכול
|
בפטיו של בית הקפה יושבים בובי צ'רלטון, 78, ומישל פלטיני,50,
ולוגמים מספלי חרסינה עדינים. (השיחה מתנהלת כולה באנגלית מלבד
אם מצויין אחרת)
|
יפים:
מה עשיתם לבחורה?! מה עשית בלאט! (אוחז ומטלטל את ליאור) תענה
לי!
ליאור:
(מתנער ממנו) יפים, אין לי זמן לחרא הזה, תירגע ותעזור לי עם
הסחורה
|
האם ממשיכה במלאכת ההשקיה וכשהיא מסיימת, מניחה את המשפך
ומסתובבת. יעל מחייכת אליה ומתקרבת אליה. היא מגישה את הפרחים
לעברה. רבקה מחייכת לעבר הפרחים, לוקחת אותם מיעל אך מיד מפנה
את גבה ליעל
|
המחילה צרה וטחובה ונתמכת מהתקרה בקורות עץ לכל אורכה. ככל
שנכנסים פנימה המחילה הולכת והופכת לצרה יותר ונמוכה יותר.
לבסוף המחילה מגיעה לתחתיתו של קיר תלול לידה יושבים סמי, 36
ולואי, 34, גמדים, שניהם מזוקנים בזקן לבן וארוך, שניהם בסרבלי
עבודה מטונפים מפחם
|
שאול חביבי, יש לנו חקירה לנהל. להיום סיימנו אתה אבל מחר עוד
נראה, בינתיים נדמה לי שיש לי איזה ביקור דחוף אצל הבוס של
מיכל".
שאול צחק בקול צרוד וכמעט איבד לשניה את אחיזתו בהגה "קפלן?
אתה חושב שהוא יגיד לך משהו? הוא לא מדבר עם המשטרה בלי סוללת
עורכי דין...
|
|
|
"יש לי חרא של
שם."
כה אמר
זרתוסטרא. |
|
