[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










אל היצירות בבמה האהובות על ספיר באנדיאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי ספיר באנדי

לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
גיהנום
הייתי בטוח שהוא חף מפשע, הוא נראה כאדם תמים ועיניים עם מבט
כה חסר אונים, פשוט לא האמנתי הוא מסוגל לזה.
הוא היה אדם גבוה שרירי, טיפוס מגודל כזה, אבל עם מראה תמים
ועניים עם מבט כה חסר אונים, פשוט לא האמנתי שהוא מסוגל לזה.

מעולם לא הבנתי מה הוא ראה בה, האישה המסתורית שתלויה מעל
למיטתו. כל פעם שניסיתי לקשר אותה למציאות הוא הייה משתתק.
"אני אוהב את שתיכן", הוא היה עונה כשהייתי שואלת את מי הוא
מעדיף אותי או את התמונה.

מה שראיתי מיד זה העיניים של אמא, תיארתי לעצמי כמה היא דואגת,
היא בטח יושבת מול הטלויזיה וליד הטלפון, מצפה לקבל חדשות,
אולי היא בוכה ומנגבת את עיניה עם הממחטה הכחולה ונאחזת
במחרוזת הצדפות שהכנתי לה בכיתה ג'.

אהבה נכזבת
הוא רואה אותה, פותח עיניים, הלב פועם בחוזקה, ממשיך לבלוע רוק
מנסה להתנהג כרגיל, להתעלם... אבל זה בלתי אפשרי, איך? איך
כשהיא עוברת מסתכלת עליי, מחייכת,מתקרבת אליי.
מה אני צריך להגיד,איך אני נראה? הוא חושב.
לא להסתכל עליה , לשחק את הקשה להשגה

בשמיים, למעלה, למעלה כשמתי, בטח קיים עולם כמו שלנו, רק שקט
יותר , מיוחד יותר. בקניון יש חנויות למעילים וכנפיים, ולמי
שהעיגול הזהוב שלו מעל הראש נשבר יכול להחליף אותו, אבל רק אם
יש לו ביטוח.

כשיצרתי אותו הוא חייך, הביט בי לרגע וחזר לעבודתו.

הזריחה הייתה מדהימה באותו בוקר, דוד כבר ראה הרבה זריחות אבל
זאת התעלתה על כולם.
הוא הרגיש חי מתמיד היום, כל כך חי, שהוא רצה למות.

.ההרגשה המוכרת החלה להציף אותי הבוקר, כמו בכל יום בחודשים
האחרונים, הדמיון המטורף שהוציא אותי מחוץ לחדר הסגור הזה והפך
אותי לאדם המאושר ביותר בעולם.

היא לבשה את השמלה האדומה הארוכה שלה. איש לא עמד בפניה.
שותה כוס שמפניה ארוכה, והבועות מתגלגלות בגרונה כמו ילדים
צוחקים.

הומור
רינה הייתה מאוהבת בי מאז ומתמיד. אני ידעתי את זה. היא לא
אמרה את זה אף פעם, עד היום. אבל אני יודע.

הומור
ניגשה אלי, נשקה לי והתיישבה בכיסא מולי," מה שלומך? אתה נראה
המום",היא אמרה בחיוך מתוק.
"אני, אני בסדר ענת, את פשוט נראת יפיפיה", אמרתי בחיוך מאוהב
של ילד בן 15, כך בסופו של דבר מצאתי את עצמי יושב בתחנת
אוטובוס מחכה לאוטובוס, מנסה להבין איפה טעיתי.

בביתו הוא פינק אותה, השכיב אותה על הספה, הביא תחבושות לעצור
את הדימום שהיה ברגלה. הביא לה אספירין.
הכין לה תה, הביא לה עוגת ריבת חלב מציינת, ואפילו הציע להביא
לה את המתכון, למרות שזה מתכון סודי של סבתא. ושוב הציע לנסוע
לבית- חולים ואין תשובה.


לרשימת יצירות השירה החדשות
אם על הכסף היו גדלים עצים
ואם מעצמם כולם היו מרוצים.
אם השמיים היו כחולים יום וליל
ואם לעולם לא היה לנו צורך להתאבל.

ואולי
איש לא היה חש בחסרוני

אכזבה
הדיו זורם
נשפך
הדף כבר מלא קשקושים
מילים לא מובנות

אתה עומד מולו
מתאפק
מת לחסל את כולו
עוד שניה תעבור

טיפת טל
ומגע כרכום מלטף
עקיצת ורד
ולבלול של נרקיס

גן עדן
פגשתי מלאך
הוא עצר התבונן
הרגשתי מוזר
לא חם, לא קר

הרהור
הדף החלק שמביט בך
בצבע טרי מתמלאת המברשת
ואתה מעביר על גבי הדף את עצמך
כמו שרק המחשבה דורשת




אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
"אמא, למה אבא
דופק אותך?"

"את צעירה מידי
בשביל זה, עכשיו
תשתקי ותמצצי!"



דלעת או לא
להיות


תרומה לבמה





יוצר מס' 7346. בבמה מאז 1/12/01 6:14

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לספיר באנדי
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה