|
מחוגי השעון נעצרו, הימים לא חלפו
ורק אתה מזדקן ועינייך גם הן.
דועך, עייף חלש
ומבעד להכל מחייך ברכות,
מרגיע, אותי.
|
מחייך אליי, וליבי נחלש
"הכל יהיה בסדר", הוא מאשר מרחוק,
וממלמל בשקט שרק אני יוכל לשמוע:
"כמה שאת יפה"...
|
הכאב
מורגש בכל וריד
זורם בעורקים
עולות הפעימות
העיניים נעצמות
ומרגישה
|
כל כך נאמנה לי
תמיד שם
מזכירה לי מי אני ובעיקר מי את
לא משאירה אותי לבד
|
אין יותר מה להרוס
את לא רואה?
אני ריקה
חולה
|
מביטה בעיניה
מנסה להבין מה קרה
לאותה ילדה
והיא בשלה
|
לא ירד מספיק דם,
ירדו יותר מדיי דמעות,
עיניים נפוחות, אדומות, ריקות
ידיים מדממות.
|
כבר עירומה,
על המיטה, מזיעה
משותקת
|
להסתחרר
לאבד הכרה, לאבד את עצמי
|
הנה,
מה שרצית קרה
אף אחד לא ייקח את זה ממך
את הדבר
שהשחיר נשמתך
זה שלך, רק שלך אבא
|
שאמרתי שהכל בסדר,
לא התכוונתי לשקר
שמחיתי את הדמעה מפניי,
לא התכוונתי לחייך
|
נעלמת בעיניי,
הכל נהיה שחור, טובעת, שוקעת,
במין דממה שחייבת להישבר
הדמעות זולגות
אך אף קול אינו נשמע
|
כבר לא מכירה את
עצמי
נעלמת, מאבדת שליטה
מי אני?
|
מעניין אם הייתי 10 קילו יותר הייתי בן אדם יותר שמח, פעם
הייתי, אבל תמיד הייתה בי את העצבות הזאת, הבדידות הזאת, שלא
משנה כמה אנשים יש סביבי, אף אחד לא באמת מגיע אליי.
|
|
|
כבוד האדון חבר
של שלי,
ברצוני לברך
אותך על שלי
שלך
בחורה כל כך
מצוינת לא
מוצאים
בכל יום.
רציתי לשאול
היכן הצלחת
למצוא את שלי
והאם יש לה
אחות או חברה
פנויה שאוכל
להכיר.
כמו כן רציתי
לשאול כיצד
התחלת
איתה. אני אוסף
בימים אילו חומר
למהדורה מעודכנת
של ספרי המצליח
"כיצד להתחיל עם
בחורות
ולהישאר בחיים"
ואוכל להיעזר
במידע.
בתודה
י. פופק. |
|
