|
"ברוכים הבאים למבוך 'עצמי'"
ככה היה כתוב בכניסה אליו, על שערי העץ הכבדים הגבוהים
והמאיימים.
|
מגיעה למטרה
ואז מודדת- ואז חוזרת חזרה
|
בין דמעה לדמעה - פגשתי אותך מחדש
|
לפעמים אני תוהה אם היית רק תעתוע של מוח משתוקק...
פטה מורגנה [מ]שלי..
|
השמים נצבעו בלבן
הקירות האפורים החיוורים חייכו אליי ללא משמעות
"הוא לא יחזור" הם אמרו לי בקול מונוטוני, מנחם משהו..
לפחות יש משהו אחד מונוטוני קבוע חיי, חשבתי לי.
|
ים.
סוער.
אני הולכת
מכאן
מהר.
שם.
אחר
|
מכירים את זה שאור נהיה כמו חושך?
ועלטה מוחלטת נראת כמו אור נצחי?
כי רק בחושך יש נצח...
|
שכבות של מייק אפ, שכבה על גבי שכבה... כמו חומת מגן.
|
מה אני אגיד..
זה בחרוזים, זה ממוען למישהו [ומעולם ל הגיע ליעדו], זה עצוב,
זה אינטימי, זה מכתב התאבדות
|
|
|
משיח רוצה
להגיע, אבל הוא
תקוע בתחנה של
קו 56.
משיח, ג'ובניק
מהקרייה שמדבר
על עצמו בגוף
שלישי עקב
אישיות
נרקסיסיטית מעצם
שמו, מסביר לאמא
למה הוא מאחר. |
|
