אי שם בקיץ 89' נולד הדוד. מאז הספיק למצוא את דרכו
בעולם בתור מוסיקאי-על ודוקומנטאריסט פוטנציאלי.
בגיל 5 גילה את נפלאות הקלידים. כבר אז ידענו שהוא
מועד לגדולות. בגיל 10 הבין שרק אפסים מתלהבים מזה
ואימץ את הפסנתר שאיתו הוא מנהל רומן הפכפך עד היום.
בכיתה ז' למד לרכב על אפניים. יופי. בכיתה ט' עבר
התגלות ומאז מזדהה כדוד (Dude). בערך באותו הזמן גם
למד בעצמו גיטרה. מאז הספיק להפוך לקומוניסט, משם
לסוציאליסט, גילה את אינפקציה ועקב כך (לא רק) קבע
את היעד הבא ב'רימון'. בין השאר גם יסד להקה
(שהתמוגגה והתמסמסה במימי הרוק'נ'רול), התחיל לכתוב
סיפורים ולנגן מפוחית, ואפילו לכתוב שירים משל עצמו,
ובימים אלה הוא עובד על אלבומו הראשון.

לודוויג ואן אהבה נכזבת בטח סתם חובבת שהולכת לאופרה ושניה לפני הפינאלה, שניה לפני הבום הגדול, נשענת אחורה ומפהקת כמו בהמה.