|
בימים אלה יצא לאור ספרי השישי"כלא המשאלות" בהוצאת
"כרמל". זהו רומן על אודות מארס העובר שלושה גילגולי
חיים כמתאגרף, מדען, ופקיד. הנכם מוזמנים לאתר הספר
rakover.co.il
אך מה שהמם את אורי והציתו היו העיניים הגדולות והירוקות. ירוק
כהה, אפלולי, מסתורי, מפחיד. איך אפשר לחשוק באשה בגלל
העיניים, תהה אורי בלבו.
|
"התעורר, התעורר." גוחן יואל פופר מעל זאבי, סותר על פניו קלות
ומטלטל אותו. "זהו, סוף סוף התעוררת. הנה אתה פוקח בקושי את
העיניים הכחולות שלך, שנפערות באימה, כי קשה לך לזוז. גם לנשום
קשה, מה?"
|
"מה שמך?" שאל קול מתוק, צעיר ונשי.
"צייד," אמרתי לשפופרת הטלפון, לאה ופזור נפש.
"אתה נשאר הערב במעונות?" עגב קול הנערה ופיתה.
"בוודאי," התעורר קולי בתקווה.
|
"לא כל כך מהר, ידידי היקר." נשמע קול בעברית במבטא אנגלי
אוקספורדי. בלב הולם שמט בראל את שלושת הרובים על השולחן
שלפניו, הרים את ידיו מעל ראשו ונסב באיטיות לאחור, כשהוא מנסה
להעטות על פניו השזופים הבעה אטומה.
|
לקחתי את המסמך מידיה, פרשתי אותו לפני והתחלתי לקרוא (מובא
כאן בעברית).
"אני, יוסל, בן דוד רקובר מטרנופול, חסיד גור, נין ונכד
לצדיקים, תלמידי חכמים וקדושים ממשפחות רקובר ומייזלס, כותב
שורות אלה כשבתי גטו וארשה עולים בלהבות
|
כמו כל המרצים באוניברסיטת חיפה, חיפש דוקטור טמיר תמיר איזשהו
רעיון מהפכני, שיוציא אותו מהבינוניות המדשדשת של חייו
האקדמאיים. איש כבן ארבעים פלוס מינוס כמה שנים בלתי מוגדרות,
שערו הצהבהב הולך ומקריח, מרכיב משקפי קרן המקרינים על פניו
מראית מכובדת, אף ארוך ה
|
תשמע," אומר לי ליונאל אילונג בעיניים שחורות, בורקות, ובחיוך
שופע כל טוב, "איזה סיפור משוגע." הוא מגיח לגרונו את כוסית
הג'וני ווקר כאילו שהייתה כוסית תה ויסוצקי ואומר, "אתה מכיר
את ולאדימיר הרוסי?" ומבלי לחכות לתשובה ממשיך
|
אפרת הניחה את הכוס על השולחן מבלי שתשתה. היא ליקקה את שפתיה
שהתייבשו מהתרגשות ואמרה, "אבל זו האמת. מה אני עוד אני יכולה
להגיד? מה? אם אתה לא מאמין לי, אז מי יאמין? תגיד לי...
|
ברבע שעה איחור, הפעיל ליונאל אילונג את צופר מכוניתו. לכל
הצופרים בעולם יש פחות או יותר אותו צליל, פה, פה, פה, אבל לא
לצופר של ליונאל. זה מנגן, פה פאה פיי, פה פאה סיי, פה לאה
ליי. די מעצבן ומביך הייתי אומר,
|
איש אחד נשא אישה ובנה לה בית. באמבטיה התקין ראי גדול, כיור
גדול ועמוק עשוי שיש לבן טהור וחלק המוקף במשטח שיש שחור
כלילה.
|
התכופף והניח את המספריים במגרה וכשהזדקף חלף מבטו על פני
הכיור, נוכח לדעת שהשיש הלבן ...
|
בבוקר יום בחינת הבגרות בספרות לא התעורר אורן תגר. לא משום
שלמד עד מאוחר, הוא בכלל לא למד, אלא משום שבבקרים באו אליו
החלומות ונשאו אותו אל ממלכת האשליות המתוקה, בה התפנק עד
לשיכרון חושים. מי שטיפת הרצפה, שאימו שפכה על ראשו
|
פתאום הכל נעצר. דממה. הכל פסק, אפילו המוסיקה הקלאסית הקלה,
העטלף של יוהן שטראוס התעופף לו והצטנף בכנפיים מכונסות על
תקרת המכונית. שתיקה. זרקתי את העיתון על הכיסא שלצידי בבהלה,
פתחתי את החלון, שרבבתי את ראשי.
|
"ליונאל," אני אומר לשפופרת התפוסה בידי השמאלית בעוד ימיני
מתקתקת סוף משפט על המחשב, "אין לי זמן בשבילך כרגע. מה לעשות?
זה המצב. מה כל כך בוער? בן אדם, אתה יודע שאני תמיד שמח לשתות
אתך בירה ולאכול איזשהו סטייק פילה. אבל, עכשיו, אני לא
יכול."
"למה?" רועמת
|
מרלין איברהים
מרלין היא סטודנטית ערביה מוסלמית, בת עשירים, שנולדה בכפר
מרוואן השוכן מצפון לחיפה. זו לה השנה השלישית בחוג לעבודה
סוציאלית שבאוניברסיטת חיפה. למרות שהיא מלאת גוף ולא גבוהה -
כמטר ושישים - גופה חטוב, נשי ומעורר תשוקה. פניה יפים מאוד,
חינני
|
מה מביא אדם לשבת ימים רבים ולמלא דפים רבים באלפי מילים
שלדעתו עשויות לעניין אנשים עד כדי כך שיקדישו מזמנם היקר כדי
לקרוא רומן מתחילתו ועד סופו? (התפרסם ב"נפש", גליון 15-16,
אוקטובר 2003, עמ' 116-129.)
|
|
|
לאחרונה אני
עסוק בגן החשמל
עם לקוחותי
הנאמנים, ואין
פנאי בידי לגלוש
לעיתים קרובות
באתר הבמה
החדשה.
עם זאת, בכל פעם
שאני נכנס, אני
מוצא סלוגן פרי
עטי כבר בדף
הפתיחה.
אני לא יכול
להחליט אם זו
דרכם של אנשי
האתר לומר לי
שהם מתגעגעים
ורוצים שאחזור
לפרסם סלוגנים,
או שסתם שלחתי
יותר מדי כאלה
בשנה האחרונה.
אולי פשוט תשימו
שלט, אפרוח
ורוד, תחזור. |
|
