[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








בימים אלה יצא לאור ספרי השישי"כלא המשאלות" בהוצאת
"כרמל". זהו רומן על אודות מארס העובר שלושה גילגולי
חיים כמתאגרף, מדען, ופקיד. הנכם מוזמנים לאתר הספר
rakover.co.il




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
הומור
אך מה שהמם את אורי והציתו היו העיניים הגדולות והירוקות. ירוק
כהה, אפלולי, מסתורי, מפחיד. איך אפשר לחשוק באשה בגלל
העיניים, תהה אורי בלבו.

בלשי/מתח/ריגול
"התעורר, התעורר." גוחן יואל פופר מעל זאבי, סותר על פניו קלות
ומטלטל אותו. "זהו, סוף סוף התעוררת. הנה אתה פוקח בקושי את
העיניים הכחולות שלך, שנפערות באימה, כי קשה לך לזוז. גם לנשום
קשה, מה?"

הומור
"מה שמך?" שאל קול מתוק, צעיר ונשי.
"צייד," אמרתי לשפופרת הטלפון, לאה ופזור נפש.
"אתה נשאר הערב במעונות?" עגב קול הנערה ופיתה.
"בוודאי," התעורר קולי בתקווה.

"לא כל כך מהר, ידידי היקר." נשמע קול בעברית במבטא אנגלי
אוקספורדי. בלב הולם שמט בראל את שלושת הרובים על השולחן
שלפניו, הרים את ידיו מעל ראשו ונסב באיטיות לאחור, כשהוא מנסה
להעטות על פניו השזופים הבעה אטומה.

מלחמתי
לקחתי את המסמך מידיה, פרשתי אותו לפני והתחלתי לקרוא (מובא
כאן בעברית).
"אני, יוסל, בן דוד רקובר מטרנופול, חסיד גור, נין ונכד
לצדיקים, תלמידי חכמים וקדושים ממשפחות רקובר ומייזלס, כותב
שורות אלה כשבתי גטו וארשה עולים בלהבות

סאטירה
כמו כל המרצים באוניברסיטת חיפה, חיפש דוקטור טמיר תמיר איזשהו
רעיון מהפכני, שיוציא אותו מהבינוניות המדשדשת של חייו
האקדמאיים. איש כבן ארבעים פלוס מינוס כמה שנים בלתי מוגדרות,
שערו הצהבהב הולך ומקריח, מרכיב משקפי קרן המקרינים על פניו
מראית מכובדת, אף ארוך ה

מלחמתי
תשמע," אומר לי ליונאל אילונג בעיניים שחורות, בורקות, ובחיוך
שופע כל טוב, "איזה סיפור משוגע." הוא מגיח לגרונו את כוסית
הג'וני ווקר כאילו שהייתה כוסית תה ויסוצקי ואומר, "אתה מכיר
את ולאדימיר הרוסי?" ומבלי לחכות לתשובה ממשיך

בלשי/מתח/ריגול
אפרת הניחה את הכוס על השולחן מבלי שתשתה. היא ליקקה את שפתיה
שהתייבשו מהתרגשות ואמרה, "אבל זו האמת. מה אני עוד אני יכולה
להגיד? מה? אם אתה לא מאמין לי, אז מי יאמין? תגיד לי...

הומור
ברבע שעה איחור, הפעיל ליונאל אילונג את צופר מכוניתו. לכל
הצופרים בעולם יש פחות או יותר אותו צליל, פה, פה, פה, אבל לא
לצופר של ליונאל. זה מנגן, פה פאה פיי, פה פאה סיי, פה לאה
ליי. די מעצבן ומביך הייתי אומר,

איש אחד נשא אישה ובנה לה בית. באמבטיה התקין ראי גדול, כיור
גדול ועמוק עשוי שיש לבן טהור וחלק המוקף במשטח שיש שחור
כלילה.

הומור
התכופף והניח את המספריים במגרה וכשהזדקף חלף מבטו על פני
הכיור, נוכח לדעת שהשיש הלבן ...

הומור
בבוקר יום בחינת הבגרות בספרות לא התעורר אורן תגר. לא משום
שלמד עד מאוחר, הוא בכלל לא למד, אלא משום שבבקרים באו אליו
החלומות ונשאו אותו אל ממלכת האשליות המתוקה, בה התפנק עד
לשיכרון חושים. מי שטיפת הרצפה, שאימו שפכה על ראשו

הומור
פתאום הכל נעצר. דממה. הכל פסק, אפילו המוסיקה הקלאסית הקלה,
העטלף של יוהן שטראוס התעופף לו והצטנף בכנפיים מכונסות על
תקרת המכונית. שתיקה. זרקתי את העיתון על הכיסא שלצידי בבהלה,
פתחתי את החלון, שרבבתי את ראשי.

הומור
"ליונאל," אני אומר לשפופרת התפוסה בידי השמאלית בעוד ימיני
מתקתקת סוף משפט על המחשב, "אין לי זמן בשבילך כרגע. מה לעשות?
זה המצב. מה כל כך בוער? בן אדם, אתה יודע שאני תמיד שמח לשתות
אתך בירה ולאכול איזשהו סטייק פילה. אבל, עכשיו, אני לא
יכול."
"למה?" רועמת


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
מרלין איברהים

מרלין היא סטודנטית ערביה מוסלמית, בת עשירים, שנולדה בכפר
מרוואן השוכן מצפון לחיפה. זו לה השנה השלישית בחוג לעבודה
סוציאלית שבאוניברסיטת חיפה. למרות שהיא מלאת גוף ולא גבוהה -
כמטר ושישים - גופה חטוב, נשי ומעורר תשוקה. פניה יפים מאוד,
חינני


לרשימת יצירות המסה החדשות
מה מביא אדם לשבת ימים רבים ולמלא דפים רבים באלפי מילים
שלדעתו עשויות לעניין אנשים עד כדי כך שיקדישו מזמנם היקר כדי
לקרוא רומן מתחילתו ועד סופו? (התפרסם ב"נפש", גליון 15-16,
אוקטובר 2003, עמ' 116-129.)




אני הפותחת
המוכרת ביותר
בגבעתיים.


-התורה


תרומה לבמה





יוצר מס' 18923. בבמה מאז 24/2/03 4:06

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לסם ש. רקובר
© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה