|
בלי זיבולי שכל...
לאחר המון זמן של שינה ואיבוד דעתי, של לשכוח כל מה
וכל מי שהייתי, והפרת כל ההבטחות שהבטחתי לעצמי,
הגיע הזמן להתמודד עם האמת, ולפתוח אותה פה.
מה שייצא מזה נתון לשיפוטכם, רק עשו לי טובה, אל
תשתפו אותי בזה. תודה.
בשעה 2:47.35 בדיוק, הוא התעורר לחיים בפעם הראשונה.
העולם לא ציפה לו. הוא בא בהפתעה. ואני היחידי שציפיתי,
המתנתי, בשקט לאותו הרגע.
|
אז אם אין אהבה, מדוע אנו חיים?
אם אין תקווה, מדו אנו ממשיכים?
אם אין דבר מושלם, מדוע אנו מנסים?
|
כאן
עמד
אחד.
ראה ,
כי הנו
לבד.
|
מישהו קם,
ויצר עולם.
עולם שלם.
זה מספיק, בדרך כלל.
|
אני יודע מה ההבדל
בין יום ללילה
אני יודע מדוע תפוח נופל
למטה ולא למעלה
|
את שמש נדירה ומרהיבה.
זאת לא יכחישו, גם החיישנים.
בספינתי הרעועה יצאתי למסע בין כוכבים.
|
לא הבטחתי לך עושר
לא הבטחתי לך סוס לבן
(אביר מזמן אני כבר לא)
הבטחתי לך אני
האם בכל זאת תקבלי אותי?
|
מתעורר בבוקר, מעיף מבט לשמאלך
מישהי זרה ישנה שם, מכוסה בתוך שמיכה
אתה קם לך בזהירות, אוסף את הדברים
|
כמו אוגר חבוי בתוך האדמה
ניעורתי פתאום משינה עמוקה
בה שהיתי בודד, בינות לעצמי
עם מלאך שומר, והחלומות שלי
|
את, אהבתי, באת בצורות רבות
את, נערתי, הופעת בפנים שונות
שימחת, הקסמת, הובלת, השכחת, הרגעת,
אך גם העצבת,
ואני עדיין תוהה ,אם יש דבר מה שטרם הספקת...
|
היא מוטרדת.
אלהים יודע ממה.
היא הולכת לישון,
נרדמת לא נרדמת,
ואני מרגיש אבוד,
רחוק אינספור צעדים
|
כשיגיע היום, ואצא מבין קליפות עבשות
אל אוויר החיים הממלא
אוכל, וודאי לקבלך אל זרועותיי
|
בין בליל של מילים, בכביש מהיר של החיים
נפגשות שתי הוויות דומות, דבר כ"כ מדהים
|
גם היום שמעתי ברדיו על אונס
גם היום שמעתי על אלימות
תגידי לי אמא, לא אמרת לי תמיד שאלימות זה רע?
הרי תמיד לימדת אותי לפתור הכל בטוב.
|
העשב השוטה שגדל בחצר הלב
לא מפסיק לגדול, משתלט על כל חלקה
אני לוקח את המכסחת,
ויוצא לקצור .
|
מעולם לא דגלתי בטאקט. זה פשוט לא אני.
|
איך אפשר להתגעגע למשהו שאתה בעצם לא כ"כ מכיר?
|
כמה שוקל ראש ממוצע?
בלי השיער, או הגולגולת...
אני מדבר רק על תאי מוח אפורים.
|
ולפעמים גם לי נגמרות המילים, כשניצב בפני שיא הניגוד.
השלמות המתנצלת, החולשה המצטדקת (שלי).
|
השם נשמע קצת יומרני, נכון?
אז מה? מה יש?
גם לי מותר פעם אחת לנסות להבין את משמעות התופעה.
פעם אחת וזהו.
|
זוכר את הרגע ההוא, שבו הכל השתנה אצלי.
הרגע שבו דייר חדש השתכן לי בלב.
ואני, אינני גובה דמי שכירות.
|
ושוב, אני מוצא את עצמי לכוד בתוך רגע.
ואולי אני אוהב את ההרגשה...
ואולי אני בעצמי רודף אותם, מחפש אותם, ובסוף מוצא אותם.
רגעים...
|
|
|
ביום שאחרי
הפיגוע האחרון
ישבנו בני
המשפחה המורחבת
בחדר
האטום |
|
