|
שוב מוצאת את עצמי
במקום לא קיים
שם שוקע הזמן האבוד.
|
אוהבת, תאוות פורצות אליך,
חוגגת את גופי אל מול עיניך.
|
אמי, במותה,
ציוותה לי את ילדי,
ציוותה לי את גופי וחיי.
|
נושמת חירות אסורה,
בין אנחה לגניחה.
|
אתה במקום בו המילים מאבדות משקל.
|
המראה אטומה
במציאות הבדויה.
תשוקתי פורצת
חופשיה.
|
עונג הכאב כשאינך נוגע,
עונג זיכרון עורך בעורי.
|
צבעתי
ופיתלתי גופי
תחת ידיו
|
|
|
אילו שטויות,
משחקי מחשב לא
משפיעים על
ילדים. תחשבו על
זה, אם פאקמן
היה משפיע עלינו
כילדים, כולנו
היינו מסתובבים
בחדרים מוחשכים,
בולעים כל מיני
גלולות ומקשיבים
למוסיקה שחוזרת
על עצמה. |
|
