|
וברוח דבריו של החכם
הפרה סוקרטי
לא נכנסים לתוך אותו בוקר פעמיים
ותלמידו אף האדיר
כי
לא ניכנסים לבוקר הזה
אפילו פעם אחת
|
תחושת האני לבד רק מתגברת.
מנסה לחבק את עצמי לקרוא לי
בשמות חיבה
שלא ישמע מאולץ
שיהא עם הרבה כוונה
|
בתוך הלב ליד
המיסתם המיטרלי
הכחול המתפשט בצלילי
קולו של
זמר שחור הקורע
|
עיני עצומות
אני ערה
חשה אותך בכל רמ"ח
איברי
נשחקו
|
בוירטואזיות עפעפי
שמוטות גופי
נמלא
מיים
בפי רגבי אדמה או
נוצות
|
|
|
פעם צחקתי
בצפירה של יום
השואה.
לא בכוונה.
אבל קצת ציקלון
בי לא הרג אף
אחד. |
|
