|
מי היא?
סתם אחת שלא יודעת עדיין מה תעשה כשתהיה גדולה. רוצה
בית עם שלושה חתולים וגינה אבל בדרך עוברת מהמורות
וקשיים שהיא מסדרת במיוחד לעצמה. הכל קשה לה וכשקל
היא עוזבת כי משעמם לה. סתם אחת לא מי יודע מה.
היתה לי בבית אהבה. היתה מתרפקת על המשקוף, על רצפת השומשום
הקרירה, נוגעת ביד, מרפרפת על מדפי התבלינים, מרשרשת בסירי הפח
התלויים על ווים. מתחבטת בסדינים המשתזפים על חבל הכביסה בחצר,
מפילה תותי עץ בשרניים הישר לתוך הדלי.
|
השיעור כבר התחיל כשראיתי אותה מתיישבת בשורה האחרונה, לבושה
בצעיף אדום וכובע גרב עם פסים צבעוניים. היא החלה להתקלף,
שכבות שכבות של בגדים כמו בצל. לבצלים יש שכבות כמו שאמר שרק
לחמורו ולמרות שלבשה צהוב היא נראתה לי דווקא כמו בצל סגול.
יפה מבחוץ אבל שורף נורא
|
כשהתעוררה בלילה הראשון שטופת זיעה, לפני שהתרגלה למראה החיות
הדרוסות ולהופעותיו ההזויות של ליאור, בלילה ההוא התעוררה ולא
הייתה בטוחה שחלמה.
|
לרגע, אבל רק לרגע יכולת לשמוע את השקט באוויר. ישבתי על הגג
שלנו והסתכלתי בשמיים, זה היה לילה בהיר ויכולת לראות את כל
הכוכבים האלו שאנשים מתעקשים לקרוא להם בשמות כמו "הדובה
הגדולה" או "שביל החלב" . אני בכל מקרה אף פעם לא החשבתי שמות
באופן מיוחד, בשבילי כל
|
טיפות זיעה מתיבשות לאיטן ברוח הנושבת חלושות ממערב. חם לח
והביל, היום מובס לאיטו על ידי קרירותו המחייה של הערב. חריץ
של ירח מאיר קלושות את השמים השחורים, אין כמעט כוכבים. זאת
השעה שלו לפעול, זאת השעה לצאת לציד.
עיניים ירוקות, שיער חום סמיך, לשונו הורודה
|
אני אוהב להשקיף על רחובות העיר הזאת. סואנת ורוחשת פעילות,
מתפתלת ומתערבלת בים רוחש של עיניים, שפתיים ורגליים. אנשים
באים והולכים, לא נשארים במקום, המוניות מסחררת שהולמת בך עד
אבדן חושים. עולמות ומלואם, מתחככים בעולמות ומלואם אחרים
|
ציפור שחורה אחת הפציעה בחלוני
שאלתי את הציפור - מאין את?
אמרה לי - מפה.
שאלתי- ואף פעם לא עזבת?
אמרה לי- לא.
בשמש אחר הצהריים הנעימה היא פרשה נוצותיה וכעת אפשר היה לראות
כי נוצותיה אינן שחורות אלא כחולות ומבריקות.
|
אל הארכיון האישי (6 יצירות מאורכבות)
|
|
יו, סוף סוף
פרסמו סלוגן
שלי.
|
|
