היא נולדה בכפר קטן בערבה
[מן הסתם, אם כפר נמצא על ערבה, הוא חייב להיות
קטן],
לאמה הפדגוגית ולאביה הדמגוג.
כשראה אותה אביה, מיד חטף מטוס ואיים על הנוסעים שאם
לא ימלאו את כל דרישותיו, ישפוך את כל הקפה מהמטוס.
קשה הייתה הפרנסה באותו בית, שכן רבים היו אחיה של
שקית ניילון: בו, ג'ו, דו, שו, מו, לו [כן, כן,
ניחשתם נכון - סבם היה לא אחר מאשר ד"ר סוס],
ושכן ממול.
כבר מגיל 11 החלה לצייר, לכתוב, להלחין ולסייד
לקראת תקופת בת המצווה היא לקחה הפסקה מועטה, אבל
מאז היא יוצרת ויוצרת.
מיצירותיה המפורסמות: הציור "העט הכחול שהיה לי על
השולחן קודם ואני פשוט לא מוצאת אותו", השיר "וואו,
איזו אחלה שקיעה", הלחן לשיר "טן טן פדדדאו" ויצירה
כה מפורסמת, שניתן למצוא בכל בית שמכבד את עצמו העתק
שלה: "קיר לבן".
(לא רבים יודעים ששקית אינו אלא שם חיבה וקיצור,
ושמה המלא הוא שקיתיקצאולטימטומטומית - על שם סבתה,
שתזכה לחיים ארוכים וטובים.)
<תודה ליאיר על הכתיבה!>
מלבד זאת היא
משתדלת להיות שמחה
מחפשת את האושר
(השקית, כמובן).
