|
פעם אכלתי לימונים בפילהרמונית. באמת.
"לאקי?" שאלה אותי פתאום. "איזה מזל בראש שלך אחותי?". "לא,
לא, רוצה סיגריה?", היא אמרה והראת לי את חבילת ה"לאקי סטריק"
שבידה.
|
את הצריבה בגרון אחרי הוודקה. את זולה. את דפוקה. אני אוהבת
אותך כל-כך! את ליפסטיק מרוח, את אוטובוס שיצא הרגע התחנה, את
כל הדברים הקטנים שלא מסתדרים לי בחיים.
|
הוא חייך עלי, והסתכל עלי בעיניים הכי עצובות שראיתי בחיים
שלי. ואני ראיתי הרבה עיניים עצובות בחיים שלי. "אל תנסי
להבין" הוא אמר ושתינו שתקנו. בעטתי באבן שהיית ליד הרגל שלי
וחשבתי מה לומר. "אתה הרגע באת, אתה כבר הולך, לא יצא לי לפגוש
אותך כבר הרבה זמן, אולי
|
מה יקרה אם המומחים יחליטו איזה שהוא משהו מוזר, נגיד שאפשר
ללמד חתולים לקרוא. ויכתבו על זה בעיתון, ובאנציקלופדיות,
והניו-יורק טיימס יפרסם כתבה ארוכה, עם ציור של מוח של חתול
והרבה מילים ארוכות שרוב האנשים לא מבינים. ובטלוויזיה יפרסמו
ספרים מיוחדים לחתולים,
|
Oh, mister Die
Sit with me under this painful sky
We'll scream, we'll cry
But don't go,
Don't go mister Die!
|
אל הארכיון האישי (11 יצירות מאורכבות)
|
|
מנקה רחובות זה
מעניין, אבל
אולי נלך על נהג
מונית דווקא?
הקופירייטר של
אלוהים מחלטר
בייעוץ לצעיר
בשם מרטין
סקורסזה |
|
