|
אז מה, גם אני רציתי.
ארבעים שנה הוא צועד כאן, במדבר הזה, ומעולם לא התקשה לטפס אל
פסגות הרים. ועכשיו... ועכשיו, בדרכו לכאן, כבדו עליו כל
ארבעים השנים הללו, המסתיימים בפתאומיות.
|
שלומי
צעקה חדה ארוכה נמשכת
|
הראש מלא באליפסות
כמו בלוני דיבור מרחפים
|
אפילו כשתפול מאבן
או מראש צוק
|
עיניה היו מכווצות מעט, ורמז של קמט נגלה ביניהן. יתכן ורומז
לניסיונותיה לברור היטב את דבריה, למצוא הגדרה נכונה לכל דבר.
לא לפגוע, ובכל זאת לומר את הכל.
קולה היה רגוע. שמץ של הרהור היה בו, כעין ספקנות בדברי עצמה,
בודקת האם מה שאומרת זו אכן האמת, או שמא רק.
|
|
|
סלחי לי בבקשה,
אני דובי גל
ואנחנו מצלמים
סרט מתיחות
חדש,
רוצה להשתתף?
יופי, תעשי שלום
ליגאל.
תשמעי אנחנו
עובדים על הבחור
החתיך שם,
התפקיד שלך זה
ללכת אליו,
להגיד לך שהוא
לא מרשים אותך
ואז ללכת איתי
לחצר ולמצוץ
לי,
בסדר?
סבבה, אז תשברי
רגל, לא, לא
באמת.
יעקב פופק מנצל
את דמיונו
לדמויות
מפורסמות
כדי להשיג טובות
הנאה
מבלונדיניות. |
|
