|
אז מה, גם אני רציתי.
ארבעים שנה הוא צועד כאן, במדבר הזה, ומעולם לא התקשה לטפס אל
פסגות הרים. ועכשיו... ועכשיו, בדרכו לכאן, כבדו עליו כל
ארבעים השנים הללו, המסתיימים בפתאומיות.
|
שלומי
צעקה חדה ארוכה נמשכת
|
הראש מלא באליפסות
כמו בלוני דיבור מרחפים
|
אפילו כשתפול מאבן
או מראש צוק
|
עיניה היו מכווצות מעט, ורמז של קמט נגלה ביניהן. יתכן ורומז
לניסיונותיה לברור היטב את דבריה, למצוא הגדרה נכונה לכל דבר.
לא לפגוע, ובכל זאת לומר את הכל.
קולה היה רגוע. שמץ של הרהור היה בו, כעין ספקנות בדברי עצמה,
בודקת האם מה שאומרת זו אכן האמת, או שמא רק.
|
|
|
אלא שבכל דור
ודור עומדים
עלינו לכלותנו,
והקדוש ברוך הוא
מצילנו מידם
חרגול לרעיו
הג'וקים, עם
כניסת תרסיס חדש
לשוק |
|
