[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








סהר רפאל
סתם, משחק אותה כאילו חושב, כאילו מסתכל לעתיד בעודי מהרהר.
בתכל'ס? סתם מעשן סיגריה במרידה שבמקסיקו. חמסין מטורף ואני
מזיע כמו סוס.
אח... האירוניה.



לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
אהוב לשעבר הוא רוח שנמצאת תמידית מול העיניים. מין אזכור
פרמננטי לעבר מקסים שהיה ולא יחזור עוד.

עם הזמן, כשהתבגרתי, הבנתי שאין לי במה להתבייש, גם כף יד אחת
זה בסדר, זה אפילו מכובד, בעיקר כשאלה שאותם אני סופר הם כל כך
מיוחדים.

"הקירות האלה חייבים ליפול בקרוב", אני אומר לעצמי בעודי מסתכל
על הסדקים שרצים לאורך התקרה, לאורך הקירות.


לרשימת יצירות השירה החדשות
אבק כוכבים עוטה בשר ודם

כי למרות שרצוי שתהיי רחוקה
אני אוהב אותך קרובה.

ישנם דברים שחיים לנצח
ודברים שלתוך עצמם, לאיטם דועכים

אם אין לי אותי, אל תתנו לי אף אחד,
די כבר עם הטריק של הצלע שנשלפת מהצד.

אני אוהב אותך
ואת שוברת לי את הלב.

לא כך דמיינתי את חיי
לא כך תכננתי לבלות את ימיי

בהלוויה שלי אני רוצה פרחים כחולים,
שיריחו נעים.
ואני לא רוצה שאף אחד יבכה,
שכולם יהיו שמחים.

היא עושה לי להסתבך,
להתבלבל מרוב כוח.

ועכשיו, כשעזבתי, אני לא יודע אם אזכור,
כי דברים דוהים ונעלמים,
מחפשים מקום מסתור.

כי בסוף
הכל נגמר
ומתקפל לתוך עצמו

בסוף גם את תדהי.
כמו כל אלו שהיו לפנייך,
כל אלו שעדיין
וכל אלו שמן הסתם יהיו אחרייך.

ואת מנגד, נבוכה,
שולחת יד ולוקחת חזרה.

פרחים פורחים,
ציפורים מצייצות,
עולם קטן מושלם
שאני טורח לכסות.

היא לא רוצה להתחתן
והיא לא רוצה שאבכה,
היא לא רוצה שאתחנן

היה בי ייחוד
הייתה הגדרה,
הכל היה ברור,
האמצעים, המטרה.

הייתי מוכן להיות מקסים להיות שנוא להיות כל מה שתרצי שאהיה
רציתי להיות השולט האומר וגם בדיוק ההיפך כל זמן שרק אחיה

"כאן אני נפרדת", לחשת וניגבת דמעה בודדה שעמדה לך בעין.
ואני שתקתי, גברי כזה, עם מבט עצוב ומחוספס בעיניים.

אני מלא בתוכי
והכל משתולל

זה קצת בזריחה וזה קצת בשקיעה,
זה גם קצת בצהריים
בכל דקה, בכל שעה.

ישבתי על ברכיו של סבא,
בפינת האוכל, מול החלון

הדשא ידגדג את קצות
אצבעות רגלינו
ושנינו נצחק.

יש לי כוח לאבד את עצמי לדעת,
או סתם לאבד את עצמי
ואף פעם לא למצוא.

הייתה לי כבשה שעשתה לי נעים
והיה לה קשה והיה לה כואב

היא ואתה וכל העולם,
זה ככה ובערך וכאילו

כשאתה מנסה לראות, אתה לא שומע,
אתה מנסה לזהות ולא מכיר.

וראיתי אותך בוכה
בפעם שעברה
ראיתי אותך אבודה
עם כל דקה שחלפה.

כי אני האמיתי
לא מצליח לצאת,
הוא כלוא אצלי בפנים
שורט, מיילל, בועט.

מפילים לי את הילד,
את הילד שלי,
את זה שאני אוהב
זה שלא הכרתי.

את חושבת שזה מוזר,
שיש הכל והכל נכון
ואת, עדיין מחפשת את ה"זה"?

יש לי רק מזוודה קטנה
כזאת קשה, של פעם
עם תא אחד וגומי
שיחזיק את הדברים שבפנים

אני חלק מכולם
וכולם קצת מתוכי,
אני מרכז העולם,
אני כל החיובי וגם ההופכי.

ודמעותיי נוזלות,
שוטפות את גופך,
מסירות ממך את הדימוי שבראשי

ובחלומי אני רואה אותם יורדים משמיים

אני הוא האבל, אני הקינה
אני הוא האבדון בצורה עדינה.

אני שונא את עצמי ואוהב את עצמי,
שונא אותך ואז שוב אוהב.

במקום קטן הפה עובד,
במקום קטן הזמן עומד

לפעמים אני מת
ואז קם לתחייה

אלוהים אתה איטי
אלוהים אתה טובע.

ורסיסים של זיעה ודם שעושים אותי נרגש,
גורמים לי להבין שבכל יום אני נולד מחדש.

ואני צופה מן הצד, מתפלל
שהרע ינצח,
שיפורר את הכל

אנחנו עולם חושב
אנחנו עולם עם מוח

רק עוד פעם אחרונה
להרגיש את תוכך,
לראות אותך מתפתלת.

ואולי יום יבוא
השמש תזרח
והציפורים יצייצו

ראיתי מטוסים מתרסקים בבניינים,
ראיתי אבות רוצחים בנים.

תן לי לפתור את עצמי,
לפני שאסתבך בחשבון שלך.

רציתי להגיד לך שאת חסרה,
רציתי לומר שאני מתגעגע

והמיטה קוראת להיבלע בתוכה,
להיאבד עמוק בתכריכי השכחה.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
המציאות היא את ואני וכל העולם המחורבן והמדהים הזה שמסביבנו,
המציאות היא הכל והיא כואבת וחותכת ועושה נעים בפופיק.

וצה"ל ממשיך להרוג בעדינות. ממשיך ללטף את קרביהם של אנשים
בעופרת עדינה.

מחר יהיה בסדר,
עד החתונה זה יעבור

ולאונרד כהן? מעיל הגשם הכחול שלו רק העמיד לי דמעות בעיניים.
סתם. רק.

רופרט היה פוסט סטרוקטורליסט.
הוא וטיילר הבינו את הכל.
טוב, אולי מר דירדן הבין קצת יותר
וגם קצת יותר מהר.

אולי בכלל שווה לא להכיר אף אחד לעומק. אולי ככה נשמע רק שקרים
שלא יהיה אכפת לנו מהם במקום אמיתות שתמיד נפקפק בהן.

ככה הם נוזלים לי בין האצבעות. כל אלה שרציתי. כל אלה שלא
ידעתי להחזיק. כל אלה שלא ידעתי לשתף בתוכי.


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
מתתי אתמול שוב ושוב קמתי לתחייה. הוא עדיין לא רוצה אותי, הוא
עדיין משאיר אותי כאן, כאילו בכוח. זה היה מובן לי אם הייתה לי
משימה פה, אם הייתה לי שליחות, אבל אין לי. אני סתם פה. אני
מחכה, אני מנסה. הנה... תסתכלו...




אה, ואת זה אתם
כן מאשרים לי?


תרומה לבמה





יוצר מס' 16833. בבמה מאז 25/10/02 3:26

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לסהר רפאל
© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה