|
נשמתי את הגעגועים העזים
שנסחפו עם הרוח של העבר
באו ונגעו בהווה שלי,
נזכרתי בך, בימים שהעלת חיוך על פני,
היום זה נראה חלף כהרף עין,
הזמן שמעולם לא מצאתי לנכון לקרוא לו מציאות.
|
זה לא היה קל,
כבר שנים היא התחוללה בין אנשים,
בין גבולות.
|
אבל במקום הזה, הרחק מהשמש, שטים להם שם המון עננים,
וקרני הירח חודרות דרך עלי הסרפדים, זה כבר לא כואב לי,
התרגלתי.
מרגישה שם שייכת, לדעת בוודאות שמה שיוביל אותי הלאה,
זה גזר הדין שאני רוצה לנשום אבל לא יכולה.
אני לא תוהה ולא חושבת כבר מי אתה, איך אתה
|
זה כואב ללא שום הצדקה,
זה חודר ללא הכרה.
אותו סוג של עצב שהתחיל לעצב לי את החיים.
חלומות כבר אין- הם נעו עם הרוח והשגרה.
התקווה נעלמה עם בריאותי, אחרי שחליתי במחשבות.
לא נותר לי כלום.
|
|
|
אחד בא לקב"ן עם
חתול.
איך שהוא נכנס,
תופס ת'חתול
וזורק אותו
מהחלון.
שואל אותו
הקב"ן: למה הבאת
חתול?
עונה לו החייל:
הוא החבר הכי
טוב שלי.
ולמה זרקת אותו
מהחלון??? שואל
הקב"ן המזועזע,
עונה לו החייל:
שלחתי אותו
להביא סיגריות.
מתוך המדריך
להורדת פרופיל
(או עצות
לקבניסט המתחיל)
|
|
