|
נשמתי את הגעגועים העזים
שנסחפו עם הרוח של העבר
באו ונגעו בהווה שלי,
נזכרתי בך, בימים שהעלת חיוך על פני,
היום זה נראה חלף כהרף עין,
הזמן שמעולם לא מצאתי לנכון לקרוא לו מציאות.
|
זה לא היה קל,
כבר שנים היא התחוללה בין אנשים,
בין גבולות.
|
אבל במקום הזה, הרחק מהשמש, שטים להם שם המון עננים,
וקרני הירח חודרות דרך עלי הסרפדים, זה כבר לא כואב לי,
התרגלתי.
מרגישה שם שייכת, לדעת בוודאות שמה שיוביל אותי הלאה,
זה גזר הדין שאני רוצה לנשום אבל לא יכולה.
אני לא תוהה ולא חושבת כבר מי אתה, איך אתה
|
זה כואב ללא שום הצדקה,
זה חודר ללא הכרה.
אותו סוג של עצב שהתחיל לעצב לי את החיים.
חלומות כבר אין- הם נעו עם הרוח והשגרה.
התקווה נעלמה עם בריאותי, אחרי שחליתי במחשבות.
לא נותר לי כלום.
|
|
|
תגידו בכנות,
בשיא האמיתיות,
השפצור
והאבזור.
מה כבר לעזאזל
אפשר להגיד
לבנאדם שאומר
לך:
בואנ'ה זיינתי
את אמא שך'...
אני אישית הייתי
אומר לו:
אבא, כדאי שתלך
לישון, כי אתה
נראה שיכור
בטירוף...
ארטיקרחלב
ברגעי שכרות
אומר לבנו מה
אומרים לאנשים
מבוגרים כשהם
שיכורים. |
|
