|
 35362145
ילידת 85.
חיפשתי הרבה זמן איך להוציא את הרגשות שנתקעו לי
בגרון מכל מיני סיבות- הורים גרושים, בעיות וכו',
והיות ואני ילדה מאוד מאוד רגישה סחבתי על עצמי את
כל הצרות ואת כל הכאב של כל העולם, בערך...
אם תשימו לב היצירות שלי הן על כאב מאוד עמוק, על
חסרון מישהו אהוב וכאלה, כי אלו הדברים היחידים
שעזרו לי להרגיש חופשיה מאיזה מטען שרבץ עלי, ושעזרו
לי לנשום עמוק בלי להרגיש מחנק.
עוד דבר קטן-
נורא אכפת לי מה אתם חושבים על היצירות שלי אז אני
מתחננת-
תשלחו תגובה!!!
גם אם הסיפור לא נראה לכם- תכתבו לי את זה,
זה מאוד חשוב לי!
השוטר שהיה לידי תפס אותי חזק ושאל אם אני בסדר.
אמא של דרור שהבחינה בנו מרחוק רצה אלי וחיבקה אותי חזק חזק.
שתינו בכינו נורא.
היא לא הייתה צריכה לספר לי שדרור מת. כבר ידעתי את זה לבד.
|
תפילה לאלוהים אז שלחתי, שתיהיה חזק שם למעלה, שתתבונן אלי
לפעמים, שתזכור.
איתי תמיד תיהיה מוחשי או לא, מבטיחה לך בין דמעה לדמעה, בין
זיכרון לזיכרון שלא אפסיק לאהוב אותך לעולם, ואת זכרונך תמיד
אנצור.
|
שמעתי את צעדי הריצה והנשימות של השוטר מאחורי.
לא רציתי לשמוע מה יש לו להגיד. לא רציתי להפוך את זה לרשמי.
פחדתי.
|
ההילה הגדולה שעוטפת אותך, היא זו שמוליכה, מנווטת אותי, אל
תוך מחול השדים המטורף הזה.
הם רוקדים אל תוך הלב, הנשמה, כל-כך שונים ממך. כל-כך לא אתה.
|
"כל שנה ציפור אחת מתוך רבות לא תישא כנף לארצות החום
הרחוקות.
אל נא תיהיה אתה הציפור הבאה שהרי היא כמו כולן- לחופש
נולדה."
באותו רגע פרצתי בבכי חזק שלא נגמר עד הערב, יובל שבא לראות מה
קרה לי קרא גם הוא את מה שהחברה של עמית כתבה לו וגם הוא בכה.
מכל הציפו
|
והלילה מחייך אלי בחיוך של רחמים-
ציפור שלי,
האם תשובי להיות בין החיים?
|
"תעצמי את העיניים" אתה אומר לי "כשתפתחי אותן כבר לא אהיה
כאן". כך לא אצטרך לראות אותך הולך.
|
|
|
אם אלוהים היה
אשה, אז לא היו
לו ביצים ליצור
את
הדינוזאורים.
פרה. |
|
