|
הדמעות זולגות בלי סוף
ומתנפצות לרסיסים על החוף-
|
אך גם אם תשאר
הגשם שוב יירד,
על שפיות נפשי שוב אפחד
הרוח תמשיך לנשוב,
ושוב אפחד שתעזוב.
|
כמו חתול מסומם
תחת פנס רחוב
מחטט בפח הזבל,
למצוא משהו טוב...
|
אך אם תגיד לי "לא הפעם"
בעיניים ירוקות
אז ישטוף אותי הזעם
בכאב אטרוק דלתות
אז אצא אל הרחוב ודמעות על לחיי
ואמצא אחד אחר
שילטף את מכאוביי.
|
הכדורים עובדים, החיים ממשיכים
רק האבן תקועה במעיין הדמעות
|
בתוך תוכי מסתתרת
ילדה אחת קצת פגועה.
אני עשויה מזכוכית
וכולם רואים אותה.
|
וכמעט יצאתי בלילה אחד אפל
כמעט יצאתי, כשהשד השתולל
הדבקתי פלסטר, הלכתי לישון
"עוד 4 שעות" צחק השעון
|
מתנתקת זמנית ממי שאני
ורואה ילדה בודדה
ניגשתי אליה, ליטפתי אותה
לקחתי אותה בידה.
|
ואני עוד נופלת
לתוך הבור שבתוכי,
שמעמיק עם השנים
ומעמעם את מוחי,
וגוררת איתי את כל העבר
את מה שהיה ומה שנגמר.
|
האנשים שאיתם ביליתי
את הרגעים היפים, הקטנים,
הם עכשיו נראים
מטושטשים, לא מובנים.
|
איזו הרגשה מסחררת
אני פתאום אחרת.
אחרי דיכאון ומועקה עמוקה
הגיע זמנה של נקמה מתוקה...
|
בצד הדרך, ליד הכביש
פורחים פרחים אדומים.
לו היו להם עיניים-
הם לא היו צומחים.
|
מבחוץ דבר לא חסר לי,
לא רגל, לא עין, לא יד
אך בפנים חלל מהדהד בי
שברים של כל מה שאבד
|
|
רוקפור זה בסך
הכל גרביים
מסריחות עם קצת
לקטוז מסביב.
עמוס מהמוסד
בוויכוח עם מרב
מיכאלי. |
|