[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










אל היוצרים המוערכים על ידי סהר אדום

לרשימת יצירות השירה החדשות
הדמעות זולגות בלי סוף
ומתנפצות לרסיסים על החוף-

אך גם אם תשאר
הגשם שוב יירד,
על שפיות נפשי שוב אפחד
הרוח תמשיך לנשוב,
ושוב אפחד שתעזוב.

געגוע
כמו חתול מסומם
תחת פנס רחוב
מחטט בפח הזבל,
למצוא משהו טוב...

יחסים
אך אם תגיד לי "לא הפעם"
בעיניים ירוקות
אז ישטוף אותי הזעם
בכאב אטרוק דלתות
אז אצא אל הרחוב ודמעות על לחיי
ואמצא אחד אחר
שילטף את מכאוביי.

עצב
הכדורים עובדים, החיים ממשיכים
רק האבן תקועה במעיין הדמעות

בתוך תוכי מסתתרת
ילדה אחת קצת פגועה.
אני עשויה מזכוכית
וכולם רואים אותה.

וכמעט יצאתי בלילה אחד אפל
כמעט יצאתי, כשהשד השתולל
הדבקתי פלסטר, הלכתי לישון
"עוד 4 שעות" צחק השעון

מתנתקת זמנית ממי שאני
ורואה ילדה בודדה
ניגשתי אליה, ליטפתי אותה
לקחתי אותה בידה.

ואני עוד נופלת
לתוך הבור שבתוכי,
שמעמיק עם השנים
ומעמעם את מוחי,
וגוררת איתי את כל העבר
את מה שהיה ומה שנגמר.

אכזבה
האנשים שאיתם ביליתי
את הרגעים היפים, הקטנים,
הם עכשיו נראים
מטושטשים, לא מובנים.

מקבר
איזו הרגשה מסחררת
אני פתאום אחרת.
אחרי דיכאון ומועקה עמוקה
הגיע זמנה של נקמה מתוקה...

בצד הדרך, ליד הכביש
פורחים פרחים אדומים.
לו היו להם עיניים-
הם לא היו צומחים.

מבחוץ דבר לא חסר לי,
לא רגל, לא עין, לא יד
אך בפנים חלל מהדהד בי
שברים של כל מה שאבד




רוקפור זה בסך
הכל גרביים
מסריחות עם קצת
לקטוז מסביב.




עמוס מהמוסד
בוויכוח עם מרב
מיכאלי.


תרומה לבמה





יוצר מס' 43144. בבמה מאז 12/10/04 12:42

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לסהר אדום
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה