|
חשכת היום האירה מחשבותיי
ומתוך ים התהיות הגיחה הברירה-
היותי לעצמי, עוצמתי לי.
|
עירומה העמדת עצמי מולך ו
אני את גלימת ההסוואה הסרתי זמן.
אדרתה של גברת הצפינה אמת ו
מבעד סוגריה חשפה
|
מחול האשליות רק החל
ואני - במרכזו של חידון נאלם.
|
דיבור עשייה יצירה
בריאה אצילית - לאחד
|
החושך חזק,
העצמה,
והכוח -
פורצים מבפנים
מן הכאב.
|
כוחות נפש מכילים ו
מכלים נפשי שלי.
עד מתי? אי מתי?
שואל ההיגיון, ו
מרצד בינה לשכל.
|
עיניים שואבות עוטפות
אותי אליך
מבליעות נפש נסערת
מרצדות בין עבר להווה
מחפשות אחר-
אחת.
|
לעולם אאמין, אך תקווה אינני
וסטירה לטפה פניי.
האביר נפל מהסוס
הנסיך הפך צפרדע
ואני?
|
ומבעד לים הספקות עלה עמוד האש ו
הענן השגיח מעל,
ידה של השגחה עליונה הביאה דמותך אליי
|
|
|
-סליחה, איך
מגיעים לבמה
חדשה?
אחרי הרמזור,
אתה פונה ונוסע
לסוף העולם
שמאלה, אז פנייה
חדה למעלה, וישר
פרסה לאחור,
הבנת?
בעצם לא משנה...
כל הדרכים
מובילות לבמה
חדשה!
זאת שהולכת
לסוף... שמאלה. |
|
