|
חשכת היום האירה מחשבותיי
ומתוך ים התהיות הגיחה הברירה-
היותי לעצמי, עוצמתי לי.
|
עירומה העמדת עצמי מולך ו
אני את גלימת ההסוואה הסרתי זמן.
אדרתה של גברת הצפינה אמת ו
מבעד סוגריה חשפה
|
מחול האשליות רק החל
ואני - במרכזו של חידון נאלם.
|
דיבור עשייה יצירה
בריאה אצילית - לאחד
|
החושך חזק,
העצמה,
והכוח -
פורצים מבפנים
מן הכאב.
|
כוחות נפש מכילים ו
מכלים נפשי שלי.
עד מתי? אי מתי?
שואל ההיגיון, ו
מרצד בינה לשכל.
|
עיניים שואבות עוטפות
אותי אליך
מבליעות נפש נסערת
מרצדות בין עבר להווה
מחפשות אחר-
אחת.
|
לעולם אאמין, אך תקווה אינני
וסטירה לטפה פניי.
האביר נפל מהסוס
הנסיך הפך צפרדע
ואני?
|
ומבעד לים הספקות עלה עמוד האש ו
הענן השגיח מעל,
ידה של השגחה עליונה הביאה דמותך אליי
|
|
|
-אבאש'ך
ערומקו?
-כן...
-מצוין! דרושה
לי טיפה אחת
מדמו של ערומקו
לצורך השלמת
כישוף הוודו.
אפרוח ורוד
ורופא אליל שרוט
במיוחד. |
|
