|
שגיב נולד בשנת 1984.
למד בירושלים מחשבים ופילוסופיה, התגייס ליחידה
מובחרת ושירת בצבא כקצין קרבי.
כיום עובד שגיב כמפתח תוכנה בחברת הייטק ובזמן הפנוי
משמש כטייס פרטי.
בין לבין הוא כותב סיפורים קצרים, מצלם וסתם מקשקש
שטויות. בעמודה זו ניתן למצוא כמה דוגמאות.
לילה.
"מה אתה אומר? אחרי שבוע של התבשלות כדאי להוריד נעליים?" שואל
אסף את חופש.
"עזוב שטויות, אמנם נרגע קצת אבל לך תדע מאיפה הם יבואו
הלילה", חופש עונה. ברנש מבוגר הוא ובריא יותר ממני. בעבר היה
מפקד צוות בסיירת וכעת הוא איתי בחפ"ק הקצינים של גדוד הסיור.
|
העיניים רואות מטושטש מרוב הדמעות. האף נוזל. איני יודעת מה
לעשות. בטלוויזיה רואים עכשיו את שלמה ארצי. הזמר האהוב עלי.
אני מחליטה לגשת לדלת, לנסות להציץ מהחור ולברר.
|
"זה עדיף ככה, עדיף לשנינו" ניסתה להסביר לי.
"אבל זה לא עדיף לי" גמגמתי לעברה.
"אז זה עדיף בשבילי" אמרה וניתקה.
|
לפני שבועות מספר הייתי בחו"ל.
בד"כ כשאנו שומעים את המילה חו"ל, אנו חושבים על מקום שהוא
רחוק וטוב. אם כך לא הייתי בחו"ל. הייתי במקום קרוב ורע. מאוד
קרוב. מאוד רע.
|
בשעה 10:00 לא יכולתי להתאפק והתקשרתי. ''אתה משוגע?'' ענתה לי
סיוון בקול ישנוני וסקסי להחריד, ''אני עוד במיטה. יום שבת
היום, ישנים בשעות כאלה.''
|
והנה אני משתתף בפינוי. אמנם לא ממש פינוי, יותר הזזה. הזזה של
צריף קטן. אבל יש פה את הכל. חיילים הנאלצים לבצע דברים נגד
רצונם, מתנחלים זועמים, בני נוער אידאולוגים שמקריבים עצמם על
כל קרש בלהיטות, מבנה הרוס אחד ואפילו אפשר היה לקלוט איזו
אמריקאית קשישה...
|
"נכון?" היא שואלת אותי ואני פתאום מתעורר מהחלומות בהקיץ
שלי.
"אני מסכים" אני עונה. זה הפתרון הטוב ביותר במקרה שלא הקשבתי.
בנות תמיד אוהבות שמסכימים איתן. בטח שהיא.
"אז אני שמחה שאתה חושב כמוני, אני מקווה שהפרידה תהיה יפה
ונשמור על קשר" ספק אמרה ספק שאלה
|
זה דוקר בבטן. מתחת לחזה, קצת מעל הפופיק.
|
ואת עומדת שם.
עומדת ושותקת. כאילו מחכה לי. כאילו מייחלת לקרבתי. ואני כה
משתוקק. כה רוצה לגשת. לגשת ולחבק. לגשת ולנשק.
|
|
|
יש לכם מחסור
בסלוגנים או
משהו?
הרוסיה שמשתייכת
לסוג השני |
|
