|
 
לא יכולתי לשתוק יותר. התאפקתי, בחיי שהתאפקתי. כשכבר אמרתי
משהו המילים יצאו ממני בלי שליטה, כמו הר געש, ואני המשכתי.
ידעתי שאין דרך חזרה ועשיתי הכל בשביל לרמוס, לפגוע, להשניא את
עצמי.
וזה היה עוד לפני ארוחת הבוקר, רבע שעה אחרי שפקחתי את עיניי.
|
כשרק אדם היה בגן עדן וחווה עדיין לא נוצרה מצלעו, החליט ערב
אחד לנסות להכין לעצמו משהו לאכול. קצת נמאס לו מכל הפירות
והירקות אשר היו פזורים במלוא תפארתם על פני כל הגן.
הקומבינציה לא יצאה מוצלחת וכשירק בשאט נפש את הביס שלקח, מלמל
לעצמו שהוא חייב עזרה בהכנ
|
אולי נחוקק חוקים נגד מה שאתם עושים בחדרי חדרים כשאף אחד לא
רואה.
באסה, לא יהיה מי שיכבה עליכם סיגריות בדנג'ן. אה, בעצם שמעתי
שסגרו אותו. בטח שלא אכפת לכם עכשיו.
|
"אני רוצה איזה כלי רכב גברי כזה, משהו נושך, מאיים, מפחיד".
"בוא ניקח דוברמן במקום", הצעתי, "וזה גם יעלה לנו הרבה פחות,
אבל אתה מטפל בו"
|
"לא שואל אף אחד, אנחנו נמצא".
איזה נמצא ואיזה נעליים. אחרי חמש דקות נוספות התיישבתי על
עמוד קטן.
"מה זה שביתה איטלקית?"
|
הוא מצא אותי מרוחה בסלון מול הטלוויזיה. אפילו לא רציתי לספר
לו מרוב דיכאון.
|
"אז יש ערימות של כסף אבל אין גבר שעיר לחבק בלילה", חיבקתי
אותו.
"אני לא שעיר", נעלב.
"לא, ממש לא. אתה רק שטיח קטן". הוא נעלב עוד יותר.
|
את רוצה להיות סלב, אז תגידי לי באיזה תחום.
היא: אני לא יודעת, כאילו? זה משנה?
אני: ברור שזה משנה. אנשים לא נהיים מפורסמים סתם.
היא: תני לי דוגמא?
|
ופתאום זה הפך לנורא
והבועה הפכה לכלא
|
|
|
$
צפיחית בדבש
מה פתאום שקל |
|
