|
saga
אתה זה שתסיר את הקליפות
אחת אחת
שאשב למולך כל כך חשופה
ערומה כמעט
|
עכשיו תלך מבלי לנצח
כל הדרך הביתה
ותחזור ממקום אחר
ממקום של אמת
|
אולי אף פעם לא נדע
זו מלחמה בלי מנצחים
אולי אף פעם לא נדע
נשאר חלל ריק של אוהבים
|
אולי הפחד יתפזר
ויראה חסר ערך
אולי עוד אפגוש אותך
אחרי הכול בסוף הדרך.
|
ואז אוכל לשחרר
את כל מה שיש בתוכי
ולנשום אויר נקי
אולי תשלים את החסר
תמלא את הריק
שמתהלך כמו צל לצדי
|
ריח מתוק של געגוע
מושך אותי אליך
כמו שפת מדבר
מבינה את שתיקתך
|
ובלילות החורף הקרים
כשגופו מתמלא פחדים
היא עוטפת אותו ובונה לו עולם
מעתה הם רוקדים לבדם
|
הבוקר עולה ומותיר את צלליו
הבוקר עולה בלי לדעת כמה יכאב
צעקות דהירות.. אבל לאן?...
וכמה זמן יש לזמן?
|
פתאום נראה שיש עוד תקווה
האהבה לא נעלמה
היא קיימת, נושמת
בכל אחד מאיתנו
|
והוא שוב בורח
מכל מקום שיעלה בו זכרונות
והוא שוב לוקח
אחריות על גורלו
|
תן לי ממה שאתה שומר ליום אפור
ואז אולי השקט יחלחל בך וירד עלינו
ותבין שלא צריך דבר.
מלבדינו.
|
יכולת להציל אותנו בשתי ידיך
לסלק מעלינו את המכשולים
עכשיו אני כבר רואה בעינייך
מעלינו כבר לא ירחפו המלאכים
|
ואת לוקחת נשימה
לקראת יום חדש
מתכננת את העתיד
לא מוצא מקום במירוץ שלך
את משאירה אותי בלי אוויר
|
הי א לא שקטה היא לא ישנה
היא כלואה בתוך קליפה
היא כבר לא ילדה
אך עדיין מבולבלת
היא זקוקה לאהבה
|
לפעמים היא מספרת
שהיא מתעוררת עם כנפיים
מוכנה לעוף רחוק
לפעמים היא מדברת
על ימים יפים של פעם
כאלה עם טעם מתוק
|
תמונות מטושטשות
נקודות של אור
מנתקת אחיזה
בלי שום מסיכות
|
האור שאת מפיצה מסביבך
וקולך הרך שחודר לתוכי
נגיעות קטנות ממכרות
ושקט שעוטף אותי
|
שולחת לך מכתב תודה
על כל מה שקיבלתי
מהקשר הזה
שולחת לך מכתב תודה
|
עכשיו צריך להיות חופשי
להבין את עצמי
רוצה לצלול אל העומק
להרגיש את הדופק
|
בתוך השקט שלך והחום
מתעוררת בתוך עיר צבועה בכתום
בתוך רעש ותנועה שלא נפסקת
|
אז מה את חושפת
ומה את מסתירה
זה לא כל כך משנה
כי זה מה שעושה אותך שמחה
ואני פגשתי אותך במקרה
|
ציפור פצועה
מחפשת מקומה
מבקשת קצת שקט לאהוב
לא רוצה יותר להלחם
על מקום בלב
|
אתה... לא מוצא פה מנוח
אולי... מבקש קצת עוד כח
מתי... יעלה כבר הבוקר
אולי... הוא יביא איתו אושר
|
רצים בין מלחמות שקטות
בין מים עמוקים לרדודים
מפזרים אופטמיות פצועה
מחכים לסוף הטוב
|
יצאתי לנוע
בין שדרה לקפה
בין סמטה חשוכה
בין תקווה לספק
|
תוותר על האגו
תנשום עמוק
תסלק את הכעס
כמה שיותר רחוק
|
|
|
"אישה היא כמעט
כמו גבר."
עמותת עזרת נשים |
|
